כדרך להתמודדות עם ההזדקנות, רציתי לעודד את עצמי קצת ולראות מי פחות או יותר בגיל שלי (או יותר מבוגר) ועדיין משחק באחת מהליגות הבכירות באירופה.

עד כמה רעה נוריץ' הנוכחית, לפחות מבחינת צבירת נקודות, לעומת יורדות אחרות בהיסטוריה של הפרמייר ליג. נכון, העונה עוד לא הסתיימה (5 מחזורים נותרו בעת כתיבת שורות אלה, כשנוריץ' 7 נקודות מתחת לקו האדום), אבל קצב צבירת הנקודות לא מעודד.

הימים ימי בצורת של גולים אז הראש נודד לשערים, ולשחקנים שהבקיעו הרבה מהם, ואז גם לתהיות אם יש אחרים שיכולים לנשל את מלכי השערים של כל הזמנים בליגות שונות ממקומם.

אחד השחקנים הגדולים בהיסטוריה של הכדורגל, לוזר שהפך לווינר נצחי, ערבי גאה אבל גם צרפתי, שחקן הוגן, אבל גם חמום מוח, מאמן שהורחק מהמגרשים וחזר כדי להפוך לאחד הגדולים בעשור האחרון. כל כך גדול הסיפור של זידאן שצריך שלושה חלקים כדי לספר אותו. הנה החלק הראשון

עד השנתיים האחרונות ברגמו הייתה עיר קטנה בצפון איטליה שהחווירה לעומת הערים השכנות. אטאלנטה, קבוצת הכדורגל שלה, נתנה לה סיבה לגאווה, אבל המחיר של ההצלחה הזאת קשה מנשוא

את קריירת המשחק שלו החל מריו מנדז'וקיץ' דווקא בגרמניה, לשם נמלטה משפחתו ממלחמת האזרחים ביוגוסלביה. אביו העביר את מרבית זמנו הפנוי במגרש, בשלב מסוים מריו הקטן הצטרף אליו

חתימתו של רומלו לוקאקו באינטר לוותה בהאשטאג #NotForEveryone, לא בשביל כולם, כמובן שבבאינטר התכוונו לומר שלשחק באינטר זה אתגר שלא כולם יכולים לעמוד בו, אבל חצי שנה אחרי אפשר גם לקרוא את המשפט הזה הפוך: להחזיק ברומלו לוקאקו זה לא בשביל כולם.

איך נולד לו טור על אנג'לו די ליוויו? אולי זה הגעגוע לגביע האלופות האחרון שבו יובנטוס זכתה. אולי זה סתם משהו שקפץ לי בראש מלצפות בתקציר של פיורנטינה-נאפולי. אולי, זה מתוך צורך להיזכר בימים קצת יותר דומיננטיים של הליגה האיטלקית.

קו הסיום של הליגות באירופה נראה חזק וברור כבר בסוף אפריל. על מה יש לשחק? המון. בורכנו השנה בשני מאבקי אליפות אדירים שאולי ילכו לפוטו פיניש, לא מעט כרטיסי ליגת האלופות (והכסף שנלווה אליהם) לריב עליהם וכמובן, איך אפשר בלי קצת מאבקי ירידה.

גיל 36 מהווה בעבור כדורגלן את זמן הדמדומים ומנגד, יש את פאביו קוואליארלה, שחוגג היום 36 חורפים ונמצא בכושר הטוב בקריירה.