אני אוהד מכבי חיפה הדוק מגיל צעיר ויצא לי לחשוב על קבוצת הנוער של המועדון וההישג ההיסטורי שעשתה הקבוצה בעונות 2012/13 ו-2013/14, כאשר זכתה שנתיים ברציפות בדאבל (גביע המדינה ואליפות הליגה). זהו הישג שלא נעשה בארץ, הן בליגות הצעירים והן בליגות הבכירות. כשבע שנים לאחר הישג אדיר זה, כיום השחקנים בגילאים 24-27 וזהו גיל בו שחקן הופך להיות משמעותי בקבוצה. כעת נבחן האם טענה זו צודקת ומכבי חיפה של היום מתבססת על שחקני הנוער מאותן שנתיים מושלמות.

העונה הראשונה שהסתיימה לה זה עכשיו, נשאה בחובה מספר אלמנטים לא שגרתיים בעליל. בטור זה אסכם את העונה שעברה ואתייחס לאספקטים החשובים לעונה הבאה, בה אמור להתבצע שינוי משמעותי מאוד עבור הספורטאי הצעיר שלי.

הטורניר הבינלאומי בויארג'יו נחשב לאחד היוקרתיים בעולם למועדוני נוער. קבוצת הנוער של מכבי חיפה השתתפה 8 פעמים בטורניר הזה בעשור הראשון של המאה ה -21 ולהלן הסיפור המלא שלה.

אז איך מוציאים את הספורטאי הצעיר שלכם מתרדמת הקורונה? איך מגשרים על חודשיים של "חוסר פעילות" במסגרת הקבוצתית? אנסה לתת את שני הסנט שלי

מצב רוח שפוף, אין ספורט לייב בכל העולם, סגרו לילדים-שחקנים את הליגה, לא נפגשים עם חברים לקבוצה. מה עושים? כיצד מרימים את הילד ספורטאי מהמצב הזה?

את ארגז הכלים אחלק לחמישה תאים עיקריים: שגרת וסדר יום, נושאי תזונה, אימוני כושר, אימונים מקצועיים, זמן מסכים יעיל ומביא תועלת . בכל אחד מהתאים אציג את הבעיה ואת הכלים שלדעתי ניתן לעשות בהם שימוש על מנת לטפל בה. אז בואו ותפתחו את ארגז הכלים שלי ונגלה אילו כלים נמצאים בו.

הנערים הללו יוצאים ממסגרת מחלקת הנוער וממסגרת הקבוצה שלהם, למסגרת של צבא עם מפקדים, רס"רים, משפטים, ריתוקים לבסיס, וכמובן מוסר עבודה נמוך בעקבות כל מיני קומבינות שהצליחו להשיג להם בגלל הקשרים שלהם.

יש תחושה מסוימת שבשנים האחרונות משחקים פחות שחקנים צעירים בליגת העל. אז הלכתי ובדקתי – האם באמת משחקים בליגת העל פחות שחקנים צעירים בשנים האחרונות.

לא מעט קבוצות כדורגל העולמי מתייחסות ברצינות רבה לטיפוח שחקני נוער והשתלבותם בקבוצה הבוגרת, דבר שגורם גאווה רבה למועדון ולאוהדי הקבוצה. גם בכדורגל הישראלי ישנן קבוצות שרואות בטיפוח שחקנים צעירים כערך עליון והתוצאות מפתיעות.