אנו עדים לשפל חסר תקדים בכדורגל הישראלי. עד לא מזמן התרגלנו לשחקנים צעירים המשתלבים בקבוצות ליגת העל כבר בגילאי העשרה, קיבלו הזדמנויות לשחק במדים הלאומיים בגיל צעיר ואף זכו להתעניינות של לא מעט קבוצות מכובדות באירופה אשר שלחו סקואטרים במיוחד לישראל רק כדי לראות אותם.

היום כל זה נראה כמו חלום רחוק. אין לדעת איך תראה נבחרת ישראל בעוד 5 שנים, אבל זה דיי מפחיד לחשוב על זה. קשה להאמין שבקמפיין מוקדמות יורו 2008 חלו אי הבנות בין המאמן הלאומי לבין מאמן הנבחרת הצעירה לשעבר, דרור קשטן וגיא לוי, לגבי זימונם של שחקני הנבחרת הצעירה שכבר היו שחקני נבחרת ישראל לכל דבר ועניין. כיום אין אף שחקן בנבחרת הצעירה שמסוגל לתרום לנבחרת ישראל.

אז איך הגענו למצב כזה? יש תחושה מסוימת שבשנים האחרונות משחקים פחות שחקנים צעירים בליגת העל. הדוגמה הבולטת ביותר שמאפשרת להבין את המצב העגום של שחקנים צעירים בארץ היא נבחרת הנוער שלנו (עד גיל 19) שבנויה כמעט כולה משחקני ליגת הנוער. שחקנים שכנראה לא ישחקו בשנתיים הקרבות בליגת העל הם אלו שצריכים להוביל את הנבחרת בשנים הבאות. אלי אוחנה, מאמן נבחרת הנוער לשעבר, מדבר על הסיטואציה הבעייתית בראיון לעיתון הארץ בשנת 2014: "עם כל הכבוד לאימונים ולמשחקי הנבחרת, אין תחליף למשחקים בקבוצה בוגרת באופן קבוע. אחת הבעיות הגדולות של נבחרת הנוער היא שכל השחקנים בסגל לא משחקים בבוגרים, כולם נשארים בנוער ולא מקבלים הזדמנות. אני לא מנהל את הסגלים בליגת העל ואני לא מתערב, אבל אין ספק שהעובדה ששחקנים נשארים בנוער ואינם חלק מהקבוצה הבוגרת פוגעת בשחקנים הישראלים ובנבחרות ישראל."

אז הלכתי ובדקתי – האם באמת משחקים בליגת העל פחות שחקנים צעירים בשנים האחרונות. לשם כך, עשיתי קצת סדר והגדרתי בעצמי מיהו "שחקן צעיר" (כי כולנו מכירים את "הילדים" בני ה-24 שמשחקים בליגה שלנו) ומיהו "שחקן שמשחק" (לא מעט מאמנים משלבים שחקנים צעירים לשניים או שלושה משחקים ולאחר מכן אותו שחקן חוזר לספסל או לקבוצת הנוער):

שחקן צעיר – הוא שחקן שסיים את העונה בטרם מלאו לו 22 שנים.

שחקן שמשחק – יהיה שחקן שהשלים לפחות 15 משחקי ליגה מלאים, זה לא משנה כמה משחקים הוא פתח או עלה מהספסל, עליו לצבור 1350 דקות ליגה בעונה שלמה כדי שיחשב כשחקן ששיחק באותה עונה.

אלו השחקנים הצעירים ששיחקו לפחות 1350 דקות מאז עונת 2009/2010:

2009/2010 (21 שחקנים, 16 קבוצות) – מוחמד גאדיר (מכבי חיפה, 19), אייל גולסה (מכבי חיפה, 18), ניסו קפילוטו (מכבי תל אביב, 21), דור מלול (מכבי תל אביב, 21), עידן ורד (בית”ר ירושלים, 21), אריאל הרוש (בית”ר ירושלים, 21), לירוי צעירי (בני יהודה, 21),  דן מורי (בני יהודה, 21), ניר ביטון (אשדוד, 18), אוראל דגני (מכבי נתניה, 21), דלה ימפולסקי (מכבי נתניה, 21), עומר דמארי (מכבי פ"ת, 21), טל בן חיים (מכבי פ"ת, 20), רן אבוקארט (הפועל חיפה, 21), אושרי רואש (הפועל חיפה, 20), גל אראל (הפועל חיפה, 20), אמיר אבו ניל (הפועל חיפה, 21), ארמון בן נעים (הפועל פ"ת, 20), ליעד אלמליח (הפועל עכו, 21), מרק גורמן (אחי נצרת, 21) ומג'ד יונס (אחי נצרת, 21).

2010/2011 (17 שחקנים 16 קבוצות) – טאלב טאווטחה (מכבי חיפה, 19), אייל גולסה (מכבי חיפה, 19), בן שהר (הפועל ת"א, 21), אלי דסה (בית”ר ירושלים, 19), ניר ביטון (אשדוד,  19), עופר ורטה (אשדוד, 21), אופיר דודזאדה (הפועל ב"ש, 20), פיראס מוגרבי (מכבי נתניה, 20), עומרי בן הרוש (מכבי נתניה, 21), טל בן חיים (מכבי פ"ת, 21), לירון דיאמנט (הפועל ר"ג, 21), ציון צמח (הפועל ר"ג, 21), עומר ורד (הפועל חיפה, 21), חנן ממן (הפועל חיפה, 21), אושרי רואש (הפועל חיפה, 21), גל אראל  (הפועל חיפה, 21) ועדי אלישע (קריית שמונה, 21).

2011/2012 (20 שחקנים 16 קבוצות) – טאלב טאווטחה (מכבי חיפה, 20), אייל גולסה (מכבי חיפה, 20), סארי פאלח (מכבי חיפה, 21), אלון תורג'מן (מכבי חיפה, 21), רועי גורדנה (הפועל תל אביב, 21), ברק לוי (מכבי תל אביב, 19), דור מיכה (מכבי תל אביב, 20) מושיקו לוגסי (מכבי תל אביב, 21), מונאס דאבור (מכבי תל אביב, 20), אלי דסה (בית”ר ירושלים, 20), ברק משה (בית”ר ירושלים, 20), חסן אבו זייד (בני יהודה, 21), ניר ביטון (אשדוד, 20), אופיר דודזאדה (הפועל ב"ש, 21), פיראס מוגרבי (מכבי נתניה, 21), מרואן כבהא (מכבי פ"ת, 21), חגי גולדנברג (מכבי פ"ת, 21), עאהד עזאם (הפועל חיפה, 20), אדי גוטליב (הפועל עכו, 19) וסינטהיו סלליך (הפועל עכו, 21).

2012/2013 (10 שחקנים 14 קבוצות) – טאלב טאווטחה (מכבי חיפה, 21), אייל גולסה (מכבי חיפה, 21), דור מיכה (מכבי תל אביב, 21), מונאס דאבור (מכבי תל אביב, 21), סארי פלאח (בני יהודה, 21), ניר ביטון (אשדוד 21), מוחמד זבידאת (בני סכנין, 21), עומר צלישר (מכבי נתניה, 20), עאהד עזאם (הפועל חיפה, 21) ואדי גוטליב (הפועל עכו, 20).

 2013/2014 (10 שחקנים 14 קבוצות) – אלי דסה (בית”ר ירושלים, 21), גידי קינדה (אשדוד, 20), גידי קניוק (מכבי פ"ת, 21), דיא סבע (מכבי פ"ת, 21), שמוליק מלול (מכבי פ"ת, 21), לירן סרדל (הפועל חיפה, 19), אדי גוטליב (הפועל עכו, 21), קני סייף (רמת השרון, 21), בן רייכרט (רמת השרון, 20) ובן בן-יאיר (רמת השרון, 21).

2014/2015 (16 שחקנים 14 קבוצות) – עטאא ג'אבר (בני סכנין, 20), מוחמד אבו אל היג'א (הפועל תל אביב, 20), שובל גוזלן (הפועל רעננה, 21), דור פרץ (מכבי תל אביב, 20), אור אינברום (אשדוד, 19), ניב זריהן (אשדוד, 20), גידי קינדה (אשדוד, 21), מיכאל אוחנה (אשדוד, 19), איסמעיל ריאן (סכנין, 21), איאד אבו עביד (מכבי נתניה, 20), ירין חסן (מכבי נתניה, 21), עומר דנינו (מכבי פ"ת, 20), דור אלו (מכבי פ"ת, 21), לירן סרדל (הפועל חיפה, 20) עומרי אלטמן, (הפועל פ"ת, 21) ואופיר מזרחי (קריית שמונה, 21)

2015/2016 (13 שחקנים 14 קבוצות) – נטע לביא (מכבי חיפה, 19), עטאא ג'אבר (מכבי חיפה, 21), שגיב יחזקאל (הפועל תל אביב, 21), איאד אבו עביד (הפועל תל אביב, 21) דור פרץ (מכבי תל אביב, 21), דוד קלטינס (בית”ר ירושלים, 21), שון גולדברג (בני יהודה, 21), סגס תאמבי (בני סכנין, 21), דור חוגי (מכבי פ"ת, 20), עומר דנינו (מכבי פ"ת, 21), לירן סרדל (הפועל חיפה, 21), עדן שמיר (קריית שמונה, 20) ורז כהן (הפועל כפ"ס, 21)

מבחינה של הנתונים, אפשר בהחלט לראות שמשחקים הרבה פחות שחקנים צעירים בליגת העל לאורך השנים. הירידה החדה החלה מאז שהליגה הצטמצמה מ-16 ל-14 קבוצות, כנראה שמאז הקטנת הליגה לא מעט קבוצות חוששות מירידת ליגה ורואות את עצמן כקבוצת תחתית. זוהי כנראה נקודת המפנה בכדורגל הישראלי שבה הקבוצות הקטנות איבדו את הדרך והפסיקו לייצר שחקנים איכותיים לליגה. מאמני ליגת העל יודעים שהם "חיים על זמן שאול" ולכן לא ייקחו סיכונים מיותרים שעלולים לסבך את קבוצתם בתחתית.

בנוסף, בדקתי מה מצבנו לעומת הליגות האחרות באירופה. ערכתי סקירה מקיפה של 30 הליגות הבכירות באירופה בעונה החולפת (2015/2016) והצבתי אותם קריטריונים כמו שעשיתי בליגת העל רק שהוספתי משתנה אחד – לכל מדינה יש הגבלה שונה לגבי שיתוף שחקנים זרים ולכן הכנסתי את השחקנים הזרים עד גיל 21 ששיחקו מספיק דקות כדי להיכנס למאגר בעונה האחרונה (פרדרג ראיקוביץ' מכבי תל אביב, חמזה בארי הפועל תל אביב, סמואל גילמור הפועל עכו ומאוויס צ'יבוטה הפועל כפ"ס) וציינתי כמה שחקנים זרים משחקים בכל ליגה.

באופן די מפתיע, ליגת העל משתפת לא מעט שחקנים צעירים באופן יחסי לשאר הליגות הראשונות באירופה. אמנם לא מדובר בכמות גבוהה מדי של שחקנים, אבל כשמסתכלים מה קורה בליגות שסמוכות אלינו בדירוג UEFA מצבנו לא רע בכלל. בנוסף, אי אפשר שלא לציין את הליגה ההולנדית ששיפתה לא פחות מ-47 שחקנים צעירים באופן קבוע בסגל הקבוצה וגם לציין לטובה את הליגות הצרפתית והגרמנית שלמרות שהן מהליגות הבכירות שיש באירופה, משתפות כמות גבוהה מאוד של שחקנים צעירים.

עוד נתון מעניין הוא שיותר ממחצית השחקנים המופיעים בטבלה הם בני 21 – גיל לגיטימי לתת לשחקן כדורגל לשחק באופן קבוע בהרכב. לכן הכנתי טבלה נוספת שמראה ברחבי 30 הליגות הראשונות באירופה כמה שחקנים עד גיל 19 שיחקו לפחות 1350 דקות בעונה החולפת.

הטבלה הזאת משקפת יותר את המצב בליגה הישראלית. מתוך שלושת השחקנים המופיעים ברשימה נמצאים שני שחקנים זרים. למעשה, נטע לביא הוא השחקן הישראלי היחיד מתחת גיל 20 ששיחק באופן קבוע. במידה ומורידים את השחקנים הזרים מכל הליגות, ליגת העל היא מבין המקומות האחרונים. גם בטבלה הזאת הליגה ההולנדית שיתפה את כמות השחקנים הגבוהה ביותר מכל 30 הליגות הראשונות. למתעניינים, אלו חמשת השחקנים הכי צעירים שמופיעים בטבלה הזאת:

1) אלכסנדר איסק 21.9.1999 (א.י.ק סולנה, שוודיה)

2) ג'יאנלואיג'י דונארומה 25.2.1999 (מילאן, איטליה)

3) אלבן לאפון  21.1.1999 (טולוז, צרפת)

4) יאניס חאג'י 22.10.1998 (ויטורול קונסטנטה, רומניה)

5) יאספר קארלסון 25.7.1998 (אלפסבורג, שוודיה)

שתי הטבלאות מציגות פרספקטיבה מעניינת לגבי מה שקורה בליגות השונות באירופה, אבל עדיין זה לא יהיה נכון להתבסס על הנתונים האלו ולקבוע מה מצבו של הכדורגל הישראלי לעומת מדינות אחרות באירופה משתי סיבות:

1) באופן די טבעי התוצאות משתנות משנה לשנה ובכל ליגה ובכל קבוצה. יש עונות שמשחקים יותר שחקנים צעירים ויש עונות שפחות, לפעמים שחקנים צעירים נשארים בקבוצה עד גיל מאוחר יותר ועדיין משחקים קבוע בהרכב, אז לא יהיה זה נכון להשוות את שיתוף השחקנים הצעירים רק בעונה אחת.

2) לא יהיה הוגן להשוות בין ליגות על הגבול החובבני כמו הליגה האזרית או הבלארוסית לליגות כמו האנגלית והאיטלקית שבהן מעורב הרבה יותר כסף ורמת הכדורגל גבוהה הרבה יותר.

אז איך בכל זאת אפשר לדעת איפה אנחנו עומדים לעומת המדינות האחרות באירופה? הדרך הטובה ביותר היא לראות כמה נציגים יש בכל מדינה בחמש הליגות הבכירות באירופה. התייחסתי שוב אל המדינות של 30 הליגות הראשונות באירופה (חוץ ממדינות האם של חמש הליגות הראשונות: צרפת, איטליה, גרמניה, ספרד ואנגליה) ובדקתי כמה שחקנים בכל מדינה הם חלק מסגלי הקבוצות.

הטבלה הזו משקפת יותר מכל את הפערים שנוצרו בכדורגל הישראלי לעומת המדינות האחרות. צריך לציין שאלמוג כהן הוא בעצם השחקן הישראלי היחיד שמשחק באופן קבוע בחמש הליגות הראשונות (טאלב טוואטחה ועומר אצילי שיחקו ביחד עד כה העונה 367 דקות, שזה קצת יותר מארבעה משחקי ליגה), מעבר למיקום הנמוך של ישראל בטבלה, רואים בבירור את הפער המשמעותי שנוצר מבחינת נציגים בחמש הליגות הראשונות ודקות המשחק. עוד דבר, במידה ומכניסים את כל המדינות החברות ב-UEFA, ישראל תהיה ממוקמת מתחת לווילס, סלובקיה, הונגריה, איסלנד, פינלנד, אירלנד, מקדוניה, צפון אירלנד, אלבניה, בוסניה ומונטנגרו.

מאז שעידן הכסף הגיע לכדורגל ונשיא UEFA לשעבר, מישל פלאטיני, הכניס את חוק "Financial Fair Play" הידוע לשמצה, נוצרו פערים אדירים בין הליגות הגדולות לקטנות. בנוסף, מאז שנכנס חוק בוסמן (חוק המאפשר לשחקנים המחזיקים בדרכון האיחוד האירופי לא להיחשב כשחקנים זרים בגבולות האיחוד האירופי) לתקנון של חוקי UEFA , משחקים הרבה יותר שחקנים בינלאומיים מחוץ למדינתם, אבל ישראל תקועה מאחור. אמנם ישראל היא לא אחת ממדינות האיחוד האירופי, אבל זה לא דבר שמונע משחקנים דרום אמריקאים, אפריקאים ואפילו אסייתים לשחק בקבוצות הגדולות באירופה.

אז אפשר לומר בפה מלא, יש סיבה לדאגה. כיום מצבו של הכדורגל הישראלי לא נראה טוב ובקצב הזה לא נראה שזה הולך להשתנות. אמנם תמיד יש הפתעות בכדורגל ואף אחד לא צפה את הצלחתם של שחקנים כמו ערן זהבי ותומר חמד בתחילת דרכם, וככל הנראה גם "שגריר ישראל בבלגיה", דודו דהאן, יסדר לנו כמה ליגיונרים נוספים בליגה הבלגית, אך כנראה שגם מהם לא תגיע הבשורה. גדלים בארץ שחקנים הרבה פחות איכותיים בשנים האחרונות ומנגד שאר הנבחרות הבינלאומיות באירופה רק הולכות ומתחזקות.

אז כן, חשוב להיות ריאליים, כנראה שלא נהיה שוויץ או בלגיה, אך עם זאת לא הכל אבוד. אם תשתנה מעט הגישה בהתאחדות לכדורגל ובמנהלת הליגה, תהיה סיבה לאופטימיות זהירה. עוד על כך בטור הבא.