עקביות, אופי או צבירת נקודות הם דברים שחשובים שיהיו דומיננטיים אצל נבחרות כדורגל, למרות זאת דווקא הדבר הדומיננטי ביותר בנבחרת ישראל הוא הביזאר.

ליגת העל היא הדבר המרגש ביותר שיש בכדורגל הישראלי, אין ספק בכלל. הדבר היחיד שמאחד אותנו והופך אותנו מקהלים יריבים לגוש אחד, זוהי הנבחרת, גם על זה אין ויכוח. אך את מי אנחנו אוהבים יותר? או לפחות צריכים לאהוב?

קצת שכחנו שבסופו של דבר ישחק שחקן במקומו, שחקן מוכשר בפני עצמו שינסה לעזור לאנדי הרצוג והנבחרת שלנו לצלוח את צמד המשחקים הקשה. החלטתי להתמקד ב-5 מחליפים פוטנציאליים שעשויים לשחק במקומו של חלוצה החדש של סביליה

מה חשיבות הנבחרת הלאומית בעידן של היום? האם זימון לנבחרת הוא עדיין יוקרתי וחשוב כמו שהיה בעבר? האם לגיטימי ששחקן לא רוצה / מסרב לשחק במשחק של הנבחרת?

8 דקות בתוך המשחק, אחרי הגול ראשון של האוסטרים, התעצבנתי, קראתי לשחקנים גרועים ופלטתי אנחות ייאוש מוכרת. הבן הבכור שלי, כמעט בן 8, התעצבן עליי ואמר שזה לא נכון והם לא גרועים, הבן הקטן, בן 5 וחצי, הוסיף ואמר שאני אראה שבסוף ישראל תנצח. לפעמים צריך לבוא נקי בלי דעות קדומות, ופשוט להאמין.

הָיִיתִי רוֹצָה לְרֶגַע לִהְיוֹת סַבָּא מְבֻוגָּר שֶׁהָרֶגַע הָאַחֲרוֹן שֶׁהוּא זוֹכֵר זֶה כֵּשְׂעֵרָן זְהָבִי כָּבַשׁ אָז אֶת הַשַּׁעַר;

בדרך למגרש דילגתי ברדיו בין ההקלטות של מאיר איינשטיין מהניצחון הגדול על צרפת לבין הריקוד על דמו של הרצוג ע"י פרשני הכדורגל של רדיו חיפה שמלאים בביקורת על ההרכב, השיטה וכל מה שקשור לצוות האימון והניהול האוסטרי. אני כל כך רוצה שנצליח היום רק בשביל לסתום להם את הפה.

דקה 34, אלי דסה מעביר כדור רוחב מדוד, ראש לבן פוגש בכדור והוא עף לרשת. נדב יעקבי קורע את האוזניים עם הצעקות של שמו של כובש השער (הפעם בצדק לשם שינוי), אבל אני לא צריך אותו בשביל לדעת – זה גול של ערן זהבי.

תגידו, נגמר כבר המשחק? בטוח? כמה זמן הוא הוסיף השופט? ניצחנו? בטוח? אין מה לעשות. כשמדובר בנבחרת ישראל אי-אפשר להיות רגוע, גם אחרי שריקת הסיום...

את החזרה של ערן זהבי לנבחרת במיוחד במשחקים האחרונים, אפשר להגדיר כטובה. החלוץ, שלא מרבה להבקיע במדים הכחולים לבנים, כבש 2 שערים בשני המשחקים האחרונים והציג גם יכולת לא רעה, אבל האם דווקא הוא החלוץ שעדיף שישחק לצד דאבור, קצת קשה להגיד.