חדרי ההלבשה המיותמים, ממוצע של 500 צופים למשחק, אירוח ירידים זולים במקום משחקי כדורגל ומבני ענק ללא תכלית – כל אלה אינם אלה רק חלק מן הבעיות של האצטדיונים שנבנו בברזיל ובאפריקה הדרומית לקראת המונדיאלים שהן אירחו ב-2010 וב-2014. איך זה קרה והאם למארחות הבאות בתור מצפה גורל דומה?

נועם טרילניק ממשיך עם סיכום עונת 2018/19 בכדורגל הפחות המדובר של אירופה. תזכרו שהכדורגל השורשי מתחיל גם ממה שרחוק מהעין. הליגות המקומיות עדיין חיות, ובהחלט גם בועטות

בימים האחרונים כולנו עדים לשלל פוסטים, בעד ונגד, כעסים, ריבים, השמצות ומה לא. נראה שאנו חצויים ושסויים יותר מאי פעם. גם אני החלטתי לכתוב את דעתי על הפועל חיפה

בשבועות האחרונים, באצטדיונים היותר צנועים של ארץ המגף שזכו לארח את אליפות אירופה לנבחרות צעירות, אנו עדים למשהו חדש ומרתק שצומח בכדורגל האיטלקי המאיים לכבוש את היבשת מחדש. אני מדבר כמובן על נבחרת איטליה עד גיל 21.

העונה הסתיימה, ועכשיו אנחנו פה כדי לסכם את העונה מנקודת המבט של השחקנים הכישרוניים - הבלמים הצעירים תוצרת כחול לבן שלנו.

לא מובן מאליו שיפן וקטאר נוטלות חלק בקופה אמריקה השנה, אבל מאחורי השתתפותן מסתתרת אסטרטגיה ותיקה ומחושבת לנסות ולרענן את הרכב הנבחרות ולעורר עניין רב יותר בטורניר, שבעבר לא עניין כמעט אף אחד מחוץ לאמריקה

עונת 2018/19 של מכבי נתניה היא בלתי ניתנת להגדרה. הצלחה אי אפשר לקרוא לה, אבל גם ממש לא אכזבה. כדי להבין את העונה הזו של מכבי נתניה צריך לשים את כל הדברים בסדר כרונולגי על השולחן

מאור בוזגלו לא מביא רק את עצמו ואת היכולות שלו בתור שחקן. הוא מביא פרסונה שבשלב הנוכחי של הפועל ת"א פשוט לא מתאימה לה

זהו סיפור על אהבה ותשוקה למשחק. הסיפור איך אנחנו, השחקנים, הופכים תשוקה וחלום ישן על מקצוענות, למציאות. אפילו אם רק ל-90 דקות ביום שבת אחה"צ, אי שם במגרש הסינטטי של צעירי יפו.

בעולם כדורגל אליו נכנסים עשירי העולם בזה אחר זה, זוכה חוק ה 50+1 הגרמני לשלל ביקורות, לכן הגיע הזמן לעשות קצת סדר.