יצאתי לבדוק מה הניבו תוצאות הפלייאוף בשנים האחרונות שישפכו אור על הדרמה שמחכה לנו בישורת האחרונה שלפנינו. בטור הנוכחי אתמקד בבחינת המאבק על האליפות ובטור הבא בסדרה אציג את התחזית גם לגבי מאבק הירידה.

עכשיו, אחרי שהסתיימו להם שני הסיבובים הראשונים בליגת העל ורגע לפני תחילת מאבקי הפלייאוף, מי לאליפות ומי לירידה, הגיעה העת לסכם את העונה הסדירה.

היינו שותפים אתמול לערב קסום. משחקים כאלו מעוררים השראה, גורמים לך לפקפק בכל מי שאמר לך אי פעם שאתה לא מסוגל, שתיכשל. וזו המהות של הכדורגל, לגרום לאנשים להאמין, בנסים, אך גם בעבודה קשה. בגאונות וכישרון עם ענווה והתמדה.

נדמה לי שכתבתי עד כה על הפרשנים הרבה יותר מאשר על כל קבוצה אחרת. לצערי, לרוב אלו היו דברי ביקורת על רמת הפרשנות שלהם. אני חוזר על זה שוב כי בשבת האחרונה נשבר השיא מבחינתי.

הגבות שהורמו כאשר אלי טביב מינה את שרון מימר, שלא ממש הצליח בכפ"ס, ירדו אט אט ואפילו אוהדי בית"ר שהבטיחו דם, אש ותמרות עשן אם מימר ימונה, מסתובבים כבר יותר מחודש עם חיוך ענקי על הפרצוף שלהם

שימו לב לנתון הבא: 25 נקודות מתוך אותם 32, כלומר כ-78% מסך הנקודות שצברה מכבי חיפה הושגו נגד 5 קבוצות בלבד – הפועל ב"ש ומכבי ת"א ,כפ"ס, אשקלון והפועל ת"א.

הפרמייר ליג זו הליגה בה יש את הכמות הגבוהה ביותר של חלוצים עם אותו כישרון מדובר. כאשר זה מתמזג עם השוני הגדול בין הקבוצות, נוצר מצב כמעט בלתי אפשרי להכריע מי הוא החלוץ הטוב בליגה. כמעט, בלתי אפשרי.

אירופה מהללת היום את מנצ'סטר סיטי ופפ גוארדיולה. בעצם. מונאקו הייתה טובה יותר, הובילה פעמיים, יכלה לכבוש לפחות עוד 3 שערים ובעיקר אמללה את ההגנה האנגלית.

אז אחרי שנרגענו מהמשחק הכי גדול של השנה עד עתה, הגיע הזמן לנתח קצת מה הלך שם.

לו הייתם אוהדי לסטר או כל קבוצה קטנה – האם לא הייתם חותמים על אליפות היסטורית ושנה לאחר מכן התבזות וירידת ליגה