התואר "החלוץ הטוב ביותר בפרמייר ליג" נע בין זה שיכולות המשחק שלו הן הטובות ביותר, לבין הסקורר הגדול שסוחב את הקבוצה שלו, לבין המנוסה וקר הרוח, לבין האחד שהמומנטום שלו חיובי ולבין החלוץ המוכח שלא ממש משנה איך הוא משחק עכשיו, אנחנו זוכרים לו חסד נעורים. בכדי להכריע מה זה "הטוב ביותר", נתאר את כל התכונות הללו באמצעות מילה אחת – כישרון.

כישרון הוא היכולת להשתמש ביכולות הטכניות שלך בכדי לסחוב את הקבוצה, ליצור מומנטום חיובי, ולהוכיח את עצמך כחלוץ על, בעיצומו של תהליך שישלב בין כל הגורמים.

הפרמייר ליג זו הליגה בה יש את הכמות הגבוהה ביותר של חלוצים עם אותו כישרון מדובר. כאשר זה מתמזג עם השוני הגדול בין הקבוצות, נוצר מצב כמעט בלתי אפשרי להכריע מי הוא החלוץ הטוב בליגה. כמעט, בלתי אפשרי.

אתם בוודאי תסכימו איתי שבתור סינון ראשוני, נבדיל את זלאטן, לוקאקו, קיין, קוסטה, אלכסיס ואגוארו משאר החלוצים. אם נדבר עליהם כחלוצים כחלק מהקבוצה הנוכחית שלהם, נראה את השוני העיקרי שמקשה לשים את האצבע על הטוב ביותר:

זלאטן – שילוב בין יכולת, ניסיון והובלה. גם בגיל 35, איברה הוא האחראי הגדול ביותר לתקופה הטובה שבה נמצאת קבוצתו. מאז ימי פרגוסון, לא היה חלוץ ביונייטד שכבש 20+ שערים לעונה. זלאטן הגיע ליונייטד ובעונתו הראשונה עשה את זה, ואנחנו רק בפברואר. אגב, הוא עצמו עושה זאת כבר 10 עונות רצופות. את זה שכשלזלאטן מצלצל הפלאפון בקולנוע, עושים פאוז לסרט, וכשהרופא חולה הוא הולך לזלאטן, כולנו כבר יודעים. זלאטן הוא דוגמה חיה לאגדה, שסוחף את הקהל, המועדון והקבוצה לא משנה לאן הוא מגיע, וזה מבדיל אותו מאחרים.

לוקאקו ואלכסיס – דיי דומים באופי. שניהם חלוצי מומנטום, כלומר תקופות טובות יותר המנוצלות באופן מקסימלי וגם אי יציבות תמידית המתאפיינת בתקופות פחות טובות. קשה לראות את הקבוצות של שניהם – אברטון וארסנל – מסתדרות בלעדיהם. הם חשובים מאוד לקבוצות שלהם מכיוון והם מספקים גולים ואסיסטים בלי הפסקה.

אלכסיס סאנצ'ס כאינדיבדואל הוא שחקן יוצא מן הכלל. הוא יצר הכי הרבה מצבים מכל השחקנים באירופה השנה, אך הוא בכל זאת לא מצליח להביא את הקבוצה שלו למקום בו הם צריכים להיות. הנקודה לגבי שני השחקנים היא שקשה לחזות כיצד הם היו נראים כיום מבלי להיות הכוכבים הבלעדיים של קבוצתם, אך נכון לכרגע הם עושים את התפקיד שלהם מעל ומעבר.

קוסטה והארי קיין – האחד, מוביל את הקבוצה שלו לאליפות נוספת, השני, הוא המוציא לפועל הבלעדי והרשמי של הקבוצה שלו. הארי קיין הבקיע כמות שערים בפרמייר ליג אשר כמעט זהה לאלה שהבקיע תיירי הנרי בשלב הזה בקריירה שלו. בנוסף, הוא השחקן של התרנגולים שהגיע בהכי מעט משחקים ל-60 שערי פרמייר ליג. אין מקום לוויכוח על היכולת הטכנית המעולה שקיימת אצל שני החלוצים האלה. אם לדבר על קוסטה, אף שחקן העונה ב-5 הליגות הבכירות לא היה מעורב באופן ישיר (בישול או כיבוש) ביותר שערים ממנו. הוא השלים העונה כיבוש שער אחד לפחות נגד 20 קבוצות פרמייר ליג שונות בקריירה, דומה להישגים של מסי ורונאלדו בספרד, עד כמה שראוי להשוות. קוסטה וקיין הם שני חלוצים שללא ספק ראויים לתואר "החלוץ הטוב בפרמייר ליג", אם זה היה נמדד באמצעות סטטיסטיקה ומספרים בלבד…

קון אגוארו – אגוארו נכתב בספר ההיסטוריה של מנצ'סטר סיטי והכדורגל העולמי כבר מזמן. סיטי המודרנית היא קודם כל אגוארו ואין שחקן בסיטי שיכול להשפיע על הקבוצה יותר ממנו. הבעיה האמיתית של קון, שאגב מעולם לא נבחר לקבוצת העונה בליגה האנגלית (לא שזה מדד בלעדי להצלחה), היא שהוא איבד כיוון בתקופה האחרונה. אגוארו יודע הרבה מאוד עליות ומורדות בתקופה האחרונה, ולולא הפציעה של גבריאל ז'סוס סביר להניח שהיה נלחם על המקום שלו בהרכב עד סוף העונה. הירידה ביכולת שלו העונה הגיעה לאחר הפרסומים על עזיבה אפשרית לפ.ס.ז', בארסה או ריאל, פרסומים שהגיעו לאחר ספסולו בהפסד של סיטי 4-0 לברצלונה בקמפ-נואו בשלב הבתים של ליגת האלופות העונה. כשחלוץ מתעסק בדברים שהם לא כדורגל, זה ניכר על המגרש. והאשמה כאן גם נופלת על פפ גווארדיולה שלטעמי לא נותן לו את הביטחון אשר הוא צריך לקבל בכדי להיות הגדול ביותר.

על מנת להכריע, עלינו להפריד את השחקנים מהקבוצות שלהם, ולשאול את עצמנו- במידה ולכולם הייתה מסגרת זהה בקבוצות שלהם, שחקנים עם אופי זהה ומועדונים עם אופי זהה, מי מהחלוצים היה המצטיין? מי היה הטוב ביותר?

וזהו, גבירותיי ורבותיי, זלאטן איברהימוביץ'