לצערי, לא אוכל לתת לכם דוגמא של מאמן מנבחרת ישראל מחייך. אולי גוטמן אחרי ההגרלה ההיא אז. אין לנו הצלחות, אבל זימונים לא יכולים לבוא מהקבוצות ומהקהל, אלא מהאיש שמשלמים לו לקחת את ההחלטה הטובה ביותר לפי ראות עיניו

אז איך זה יכול להיות בעצם שאנחנו מצליחים לייצר נבחרות כדורסל תחרותיות, ובכלל כדורסל תחרותי ברמה האירופית, אך בכדורגל אנו נתקלים במחסום פיזי ומנטלי שאנו לא עוברים כבר מעל 40 שנה?

כעת, בגיל 30, לערן עדיין יש מספר דברים להוכיח, אבל לפני שהוא פורש, אני אסקור את חמשת הרגעים הזכורים ביותר עד כה בשלושים השנים הראשונות של הספורטאי הענק הזה.

אני לא מאלה שאוהבים להתרפק על הנוסטלגיה, אבל הצלחת נבחרת העתודה בכדורסל באליפות אירופה, העלתה בי זיכרונות יפים לשנת 1992, לנבחרת הנוער בכדורעף של ישראל

כחודש וחצי לפתיחת היורובאסקט שישוחק גם בתל אביב, לאחר מספר פרשיות של שחקני נבחרות כמו כארם משעור ואיתי שגב, ועונה נוספת מאכזבת של מכבי ת״א באירופה - זכיתי סופסוף למעט אושר מכדורסל ישראלי

בימים האחרונים ישבתי וחשבתי על השחקנים ששיחקו במדים הכחולים-לבנים בטורניר זה, שנטען רבות שהם מוכשרים מאוד וצפויים לקדם מאוד את הכדורגל הישראלי ובדקתי מה מצבם כיום

בנבחרת ספרד הגדולה של השנים האחרונות הבינו מזמן שסוד ההצלחה טמון ברגליי הילדים והנערים של הנבחרות בגילאים הצעירים, והחליטו להשקיע בהם ולגדל אותם כקבוצה אחת שמתאמנת ומשחקת בסיגנון משחק יחודי להם, כבר מגיל ילדים ונערים

אי אפשר לומר על אלישע לוי שהוא לא מאמן שעובד קשה לאורך הקריירה שלו, אי אפשר לומר שהוא לא נתן את כל נשמתו כדי להגיע לתפקיד הנוכחי. הוא עבר ימים קשים בהפועל בית שאן, בנה קבוצה מפתיעה בסכנין וזכה בתארים עם מכבי חיפה והוביל אותה לשלב הבתים של ליגת האלופות

צפיתי בהפסד הנורא של הנבחרת שלנו נגד אלבניה. משחק חלש מאוד של גורש, מרכז מגרש סביר והגנה רעה. אבל אם להגיד את האמת, אני לא בהלם ממה שהיה. כבר במשחק נגד מולדובה יכולנו לראות נבחרת אנמית ומשעממת שאין לה מה למכור

בניון בפנים כי הוא גיבור-על, למרות שהיה שחקן ספסל במכבי, ראדי בחוץ כי הוא מבוגר, סולמון במורחב כי הוא ילד פלא עם 4 הופעות ליגה וגורש, כי אלישע שמר לו אמונים