ובעוד השחקנים מזיעים על הדשא והשופטים נותנים למשחק לנוע, יושבים שני אנשים ומעבירים את המתרחש לקהל הצופים בבית ובפאבים. הנה כמה דברים שצוות השידור לא עושה

אמנם רק סוף אוקטובר, אבל עדיין, אני מרשה לעצמי קצת לחלום שתהיה לנו עונה מרגשת. נראה שלא מעט מהדברים שחשבנו שיקרו בתחילת העונה, בינתיים לפחות, רחוקים מלהיות ודאיים. אז הנה לפניכם, מה שחשבנו בתחילת העונה, מול המציאות.

אצל מוריניו החינוך פומבי. הוא לא מחכה לחדר ההלבשה בשביל לפרוש את משנתו. הוא יתייצב במסיבת העיתונאים ויגיד בקול שאם היריב יותר נחוש ממך, אתה בבעיה גדולה. הוא יגיד בפומבי שהשחקנים צריכים להסביר את הופעתם החלשה מפני שלו עצמו אין הסבר

כשקשר בן 29 עובר למועדון גדול ב-40 מליון יורו (מישהו אמר פאוליניו?), אתם יכולים לחשוב שמדובר בשחקן מיוחד. שובר שוויון. כשמנצ'סטר יונייטד החתימה את נמניה מאטיץ', הבנתי שהמועדון האהוד עליי לא קיים יותר. הפכנו לסניף של ליברפול. איך אנחנו מביאים שאריות של צ'לסי, בגיל מתקדם ובהמון כסף?

אז כשליגות הכדורגל באירופה כבר נפתחו, וגם אצלנו בדיוק הסתיים מחזור ראשון של עוד עונה, החלטנו שזו הזדמנות טובה לבדוק מי מצליח לשרוד לאורך השנים בליגות השונות בעולם.

שחקנים כמו פוגבה, ראשפורד, מרסיאל, ולנסיה ובאיי הם ערך מוסף אדיר לקבוצה, כי מלבד האיכות שלהם בעמדות הרגילות הם גם מסוגלים לשחק בעוד עמדות ומערכים ובכך לשדרג מאד את יונייטד.

או, אם תרצו: מדוע בזכות רכישתו של נמניה מאטיץ' העונה מנצ'סטר יונייטד תסיים לראשונה מזה 4 שנים מעל ארסנל.

רוני הפך לאחד השחקנים האהובים עליי ביותר לאחר שכבש את המספרת האדירה בדרבי מול סיטי, שהיה לאחד השערים היפים ביותר שראיתי בחיי. זה היה רגע שיישאר איתי לנצח ואזכור למשך שנים רבות, שבו הבנתי את היופי האמיתי של הכדורגל

אם נודה על האמת, משחק גמר הסופרקאפ האירופי שיערך ב-8 באוגוסט, באיצטדיון פיליפ השני במקדוניה, בין מחזיקת הליגה האירופית, מנצ’סטר יונייטד, ובין הזוכה בליגת האלופות ריאל מדריד, לא באמת מרגש את מרבית אוהדי הכדורגל. משום מה, המפעל שחוגג 42 משחקי גמר בקיץ הקרוב, לא מצליח לייצר את ההתעניינות הראויה למעמד. אולי בשל הסיבה הפשוטה שהוא משוחק בקיץ, בתקופה בה רוב …

מעטים מאוד הם שחקני הכדורגל המסוגלים להתבטא בדרך העולה על לעיסת קלישאות. מעטים מאוד אלה המסוגלים לחבר משפט או שניים בעברית תקנית (ברמה המקומית). יחידים בדור, הם השחקנים המסוגלים להגג הגיגים כמו המלך אריק הראשון (והאחרון).