זה היה באוויר כבר זמן רב. כמי שאוהד את מכבי תל אביב כבר מרגע התפוצצות הפרשה, היה לי ברור. עם כל הכאב והצער, שניהם לא יישארו בקבוצה.

מאמן שעובר ליריבה השנואה ומאיים להצית מחדש את המלחמה באוקראינה, השחקן הכי אנדרייטד מסיים את דרכו, ולמה ההצהרות באינסטגרם של מיכה ואצילי חשובות יותר ממה שהן נראות

עכשיו עולה השאלה - במידה ויקבע לאחר החקירה כי אין יסוד לעילה פלילית, האם הם צריכים לחזור למכבי תל אביב. בנושא הזה הדעות חלוקות. ישנם אנשים שחושבים שבמידה והשחקנים לא יועמדו לדין אז הם צריכים לחזור למועדון, חלק אחר מהאנשים חושבים שגם אם אין עילה פלילית, מבחינה מוסרית המעשה פסול וכיוון ששחקני כדורגל הם מודל לחיקוי ושמוסר וערכים צריכים לבוא לפני הכדורגל, מכבי תל אביב צריכה לשחרר אותם.

למה אני כל כך מתרגש מילד בן 19 שאני לא מכיר, שהולך לעשות רילוקיישן לארה״ב ולפצוח בקריירת כדורסל? החלטתי לנצל את הזמן שהקורונה פינתה, ולנתח בצורה מעט שקולה יותר, מה גורם לי, ונדמה שלעיתים גם למדינה שלמה, להתרגש כל כך מילד מוכשר בכדורסל.

זה איביץ', שניסה להעביר את אלירן עטר סדרת חינוך. זה איביץ', שנתן לכל אוהד צהוב את כל הסיבות להעלות חיוך. זה איביץ', שתמיד נהג לשמור על קור רוח. זה איביץ', שיישר את הסגל, גם את אלה שהיו עם אגו קצת נפוח.

שתי עונות עברו מאז שנחת כאן העוף המוזר הזה, שכבר במסיבת העיתונאים הראשונה שלו התאהבתי בו, ובסיומן קשה לראות מישהו שיוכל להתעלות על מה שאיביץ' עשה בתקופה שלו במכבי

קיימת טענה כי השחקנים בקצה הספסל של מכבי תל אביב אינם טובים כמו שחקני ההרכב ובמידה והם ישחקו בקבוצות מרכז טבלה יכולתם לא תהיה טובה בהכרח משאר הקבוצה. במשחקו הנהדר אתמול מול מכבי חיפה, ברסקי הפריך את טענה זו והוכיח כי הוא בורג חשוב במכונה משומנת היטב.

ז'איר אמאדור מעביר כדור חד מאגף שמאל עד למגן הימני, שעוצר ומגביה באומנות לראש של איתי שכטר ו-3-0. שכטר רץ לחגוג עם איביץ', אני קופץ על הספה עם תחתונים ושלט ביד. זו תמונת האליפות.

מכבי חיפה נגד בית''ר ירושלים. מקום שני נגד שלישי. היסטוריה של משחקים גדולים. קבוצות שאין להן מה להפסיד (לכאורה) עם אוריינטציה התקפית (האמא של הלכאורה). למה זה הגיע לנו?

לצד כל השמחה שסובבת את ההישג המסתמן, בוקעים גם לא מעט רגשות של מתח וחוסר וודאות. בפני הצהובים ניצבת משימה קשה לא פחות לקראת העונה הבאה: מציאת האדם המתאים שייכנס לנעליו של ולדימיר איביץ', שמבחינתו כנראה מעוניין לבצע קפיצה לבריכה העמוקה של הכדורגל האירופי.