בתאריך הסימבולי, ה-14.5, אירחה מכבי חיפה את מכבי תל אביב למשחק פרידה מרגש מאצטדיון קריית אליעזר. זהבי עד עדי קונסטנטינוס, דרך שון וייסמן ורמי מראבל – איפה היום?

בשיח הספורט בארץ מתעסקים לא מעט בהשוואה בין קבוצות האוהדים של הקבוצות הגדולות ובוחרים לתאר אותם בשמות תואר בהתבסס על פרמטרים סובייקטיביים ולא מדידים. בשני פרקי "קהל נמדד לאורך זמן" ניסיתי למדוד את הקהלים בהתאם לנתונים שאספתי ממקורות שונים בשביל להגיע למסקנה אובייקטיבית, ככל הניתן.

אספתי מספר אוהדים ממגוון קבוצות, ערים וגילאים, ושאלתי אותם מספר שאלות על הזהות שלהם עם הקבוצה. כיף לראות שבין האוהדים יש דברים משותפים בדיוק כמו שיש ביניהם דברים שונים.

כולם יודעים שאוהדי מכבי חיפה מספר אחד, אין יותר שרופים מאוהדי בית"ר, האיכות והנאמנות שייכות לאוהדי הפועל תל אביב והקהל של מכבי תל אביב הוא קהל הצלחות. האמנם? בואו נבדוק

לכבוד חג הפסח החלטתי לעדכן מעט את ההגדה ולשאול קושייה חדשה - אם כל אחד מארבעת הבנים היה מאמן בליגת העל, איזה מאמן הוא היה? בואו נצלול לעומק השאלה.

26 מחזורים חלפו, משחקי הפלייאוף לפנינו ולשם כך החלטתי ללבוש את חליפת האובייקטיביות ולסכם את העונה הסדירה תוך התמקדות באנשים והאירועים שהפכו אותה לטובה ומעניינת יותר.

למרות שמחזור הסיום של העונה הרגילה עוד לא הגיע לסיומו בעת כתיבת שורות אלו, אנחנו כבר יודעים מי שש הקבוצות שישחקו בפלייאוף העליון. הזדמנות טובה לעבור על המספרים של הפורמט הנוכחי של הפלייאוף העליון, ועוד טיפה על הקבוצות שהעפילו אליו העונה.

איתי את המשחק ביחד עם חבר, והוא אמר שמי יודע איך המשחק היה נראה בלי השער הראשון המהיר של נטע לביא. אז עניתי לו מהמותן: "ככה זה מכבי חיפה העונה, או שהיא כובשת אפס, או שלוש."

זה היה באוויר כבר הרבה זמן, לפרקים הפך לבלתי אפשרי אך לבסוף אלירן עטר יעבור לבירה ויחליף את הצהוב כחול במדים הצהובים שחורים של בית"ר ירושלים.

במכבי חיפה מרוצים מאוד מהניצחון על בני יהודה והחזרת הפער ל-4 נקודות ממכבי ת"א. אבל מי ששוב גנב את הצגה הוא השחקן ירדן שועה, שהשתולל בסיום המשחק בחדר ההלבשה, התעמת עם עוזר המאמן והחליט לא להגיע יותר לאימונים. הבעלים של הקבוצה, יענקלה שחר, הגיע למתחם האימונים על מנת לפתור את המצב וזימן לפגישה את מרקו בלבול וירדן שועה לשיחה. הגיע לידנו תוכן השיחה: