את הטקסט שלפניכם כתבתי לפני משחק הפרידה מדקל לפני כשנתיים. המשחק, אגב, הסתיים בהפסד מביך 1:0 להפועל עכו. איפה היינו אז ואיפה אנחנו היום...

בפרק #144 העמקנו במאבק האליפות ועל הסוגיות שמטרידות את שתי המוליכות, שוחחנו על בית"ר וב"ש וניסינו למצוא פתרונות חליפיים לעונש רדיוס 

אז איך היה העשור האחרון מבחינתי? מי שהתעניין קצת בכדורגל בעשור האחרון יודע כבר שאין צורך אפילו לקרוא את ההמשך כדי לדעת שהיה לי חרא של עשור, אבל עדיין, בואו נצלול קצת לעומקי הדכדוך

יעקב שחר בחר לבזבז את העשור על מינוי מאמנים כושלים למכבי חיפה, קומבינות בהבאת זרים, הכשלת ניסיון עם המנהלים המקצועיים

אני יודע שמכבי ת"א עמוקה יותר, מאומנת יותר ואולי גם טובה יותר וגם פיבוריטית. אבל מכבי חיפה רצה לאליפות.

התוצאה מתקבלת, הדרך פחות - סיכום ההפסד למכבי חיפה בשלוש נקודות.

נתחיל מהסוף להתחלה/ אין לי ספק שאנטואן קונטה, שאני מעריך בתור דמות ספורטיבית מעולה, שמע אתמול נהמות מכיוון היציע של קהל אוהדי מכבי חיפה.

לא מדובר כאן בסתם עוד ניצחון מתוק במשחק גדול. כאלה היו למכבי חיפה בשנים האחרונות. הניצחון של אתמול העניק משהו אחר לאוהדים הירוקים

כשבבית''ר ירושלים ירגעו מההפסד למכבי חיפה הם יראו את מכבי חיפה של העונה ויבינו: מכבי חיפה של עונת 2019/20 זה מה שבית''ר ירושלים רוצה לעשות כשהיא תהיה גדולה

אם יש משהו שאנחנו, אוהדי הכדורגל בארץ יודעים ואוהבים לעשות זה מהומה על לא דבר ואין זמן טוב יותר מאשר פתיחת עונה בה רואים ניצוצות מלא אחת, לא שתיים, אלא ארבע (!!) קבוצות בליגה