אני רוצה לכתוב על המכביזם של מכבי תל אביב, הווינריות הזאת שלא נותנת למכבי לצאת בתיקו עם חיפה גם במשחק מטורף שכזה, גם כשנראה שמכבי גמורה מנטלית אחרי ה3-3 ואחרי הטירוף של הקהל הירוק, עדיין מכבי מצליחה להגיע משום מקום

משחק העונה המהנה שראינו זה עתה ינותח עוד רבות ועד לפרטי פרטים מבחינה מקצועית, אך הטור הזה יעסוק בשורש ההבדל בין המועדונים, שלדעתי גם מסביר את התוצאה בסיום.

המשחק הסתיים לפני יותר משעה ועדיין כואב לי הגרון. וכמה שלא אכפת לי. זה היה משחק שרואים פעם בעשור במקרה הטוב. משהו באמת יוצא דופן. כמה משחקי עונה כאלה ראיתם? כמה פעמים בשנים האחרונות היו משחקים שהוגדרו כמשחקי העונה, שהבטיחו הרבה וקיימו ממש מעט? אתם לא טועים, היו די הרבה כאלה. לפעמים יש גם משחקים שמבטיחים ומקיימים, אבל זה? זה משהו לספר לנכדים.

אחרי עשור קשה, עם אליפות אחת גביע אחד ותהליך אחד שנדמה היה שלא יגמר לעולם ההגיון אומר שזאת צריכה להיות העונה של מכבי חיפה.

השנה היא 2035 ולאחר עשרות שנות דשדוש והידרדרות, יום הדין של הכדורגל הישראלי הגיע וגורלו נחרץ. לכן בחרנו עבורכם, אוהדי הכדורגל הישראלי המותשים, קבוצה חדשה לאהוב ולעודד, כזו התפורה למידותיכם.

ברצוני לשים את האצבע דווקא על החלק ההגנתי של הירוקים, שאמנם בניגוד ליריבה הצהובה לצמרת לא שמר על רשת נקיה סיבוב שלם, אך אם נעיף מבט בטבלה נראה שממוצע הספיגות של הירוקים השנה הוא הטוב ביותר מזה שנים

את הטקסט שלפניכם כתבתי לפני משחק הפרידה מדקל לפני כשנתיים. המשחק, אגב, הסתיים בהפסד מביך 1:0 להפועל עכו. איפה היינו אז ואיפה אנחנו היום...

בפרק #144 העמקנו במאבק האליפות ועל הסוגיות שמטרידות את שתי המוליכות, שוחחנו על בית"ר וב"ש וניסינו למצוא פתרונות חליפיים לעונש רדיוס 

אז איך היה העשור האחרון מבחינתי? מי שהתעניין קצת בכדורגל בעשור האחרון יודע כבר שאין צורך אפילו לקרוא את ההמשך כדי לדעת שהיה לי חרא של עשור, אבל עדיין, בואו נצלול קצת לעומקי הדכדוך

יעקב שחר בחר לבזבז את העשור על מינוי מאמנים כושלים למכבי חיפה, קומבינות בהבאת זרים, הכשלת ניסיון עם המנהלים המקצועיים