הכול שפיט

שופטי ליגת העל הוכיחו השבוע פעם נוספת כי ייעודה ותפקידה של מערכת הVAR לא ברור להם. כלי שאמור לשמש כמתקן עוולות בסיטואציות בהן ישנה ודאות מלאה לכך שהשופט שגה, הפך לזכוכית מגדלת מיותרת שמעיבה על ניהולו התקין של המשחק. אם לשלומיאליות האופיינית שנלוות לשימוש בו, לבזבוז הזמן וקבלת ההחלטות האיטית המיותר עוד ניתן היה להתרגל, כאשר הוואר מוביל דווקא לטעויות שיפוט – סימני שאלה חייבים להעלות.  לא יתכן כי המערכת מאירה באופן אבסורדי דווקא על מהלכים גבוליים לכל היותר, ונוטעת חוסר ביטחון בשופטים, במקום לסייע להם.

מבלי להיכנס לפלפולים בנוגע לנפילתו של מתן חוזז במשחק הליגה האחרון של מכבי תל אביב נגד קריית שמונה, נדמה לי שכולם, כולל האוהדים הצהובים, יכולים להסכים כי לא קיימת ודאות שאכן בוצעה עבירה או נגיעת יד המחייבות שריקת כדור עונשין. השאלה מדוע החליט בר נתן לקרוא לשניר לוי למסך, ומדוע האחרון החליט לפסוק בניגוד למה שנראה ברור בהילוך החוזר, היא כבר מסובכת יותר. קיים כנראה קשר הדוק לפסילת השער הגבולי של פרץ דקות קודם לכן, והמונולוג המרגש של איתי שכטר כנראה לא הזיק גם הוא. ואולי היה מדובר בשילוב של הכול יחד: קבוצה חזקה, שאמורה לנצח את המשחק בקלות, מגיעה לדקה התשעים מבלי לכבוש, לאחר שאיבדה את היתרון בגלל קצה של ציפרון. מפלס הלחץ הגבוה כנראה גלש ושיבש את שיקול דעתו של צוות השיפוט.

כנראה שמעטפות כסף לא עברו מקנדה לצוות השיפוט, וסביר כי אם קבוצה בכירת אחרת, דוגמת מכבי חיפה, הייתה ניצבת במקומה, אותו דבר היה קורה. אך הרשו לי להניח כי אם האירוע היה מתרחש בקצה השני של המגרש, לא הייתה מתקבלת החלטה דומה. לכן, הכעס של קריית שמונה מובן בהחלט. האיומים של איזי שרצקי לעומת זאת, נגועים שוב בטעם הרע המאפיין את התנהלותו של הבעלים. אסור לשפוט אדם בשעת כעסו, אבל גם מצופה מאותו אדם להפסיק למעוד שוב ושוב בלשונו ולזרוק לאוויר איומים מגוחכים, כאשר ברור לכולם, כולל לשרצקי עצמו, שהסיכוי שיתממשו קטן אפילו מהסיכוי של קריית שמונה להניף את הצלחת בסיום העונה.

למרות האדרת, זו לא אותה גברת

מכבי תל אביב אמנם הצליחה להשיג את שלוש הנקודות בסיומו של הערב, אבל חוץ מהן מהמשחק הזה אין לה עוד הרבה מה לקחת. למרות שפטריק וואן לוואן הגשים את חלומם הרטוב של האוהדים והחליט לחזור ולשחק במערך ה4-3-3 הקלאסי של הצהובים עם דן גלזר בעמדת ה6, זה עדיין לא נראה טוב. כהונתו של דוניס אכן לוותה בטעויות פטאליות מפעם לפעם, אבל המשחק האחרון הוכיח שהאשמה כנראה לא רק שלו.

כאשר עולים עם ה11 הטובים ביותר, בעמדות הנכונות ביותר ואין שיפור ממשי באיכות המשחק, האצבע צריכה להיות מופנית חזרה לשחקנים. גם בעונה הקודמת היכולות ההתקפיות של מכבי תל אביב היו מוגבלות, אבל זה לא מנע מהכדור להיכנס בסופו של דבר לשער. תחת היכולת ההגנתית הירודה של הקבוצה, אותו שער בודד או מקרי שהוביל פעמים אינספור את הקבוצה של איביץ' לנצחונות באותו מערך מפורסם, פשוט לא מספיק יותר. או במילים אחרות: הדרך להחזרת המחץ לקבוצה התל אביבית עובר קודם כל בייצוב חוליית ההגנה שלה.

חצי שעה של קסם

מכבי חיפה, לעומת זאת, הוכיחה בפעם המי יודע כמה שהיא מסוגלת לכבוש שער בכל רגע נתון. ב30 הדקות הראשונות נגד מכבי נתניה הציגה הקבוצה של בכר כדורגל כמעט משכר. קו ההגנה הגבוה של נתניה והחיסרון הבולט בקשר אחורי אמנם לא הקשה על הירוקים, אבל הקרדיט על קצב המשחק והאיכות בפעולות האחרונות כולו שלהם. ניקיטה רוקאביציה התקדם עוד צעד לעבר מלכות השערים כאשר כבש אתמול את השער השלוש עשר שלו בשלושה עשר משחקי ליגה בלבד. ולמרות שמדובר בחלוץ הטוב בליגה, צריך לומר שעם יום קצת יותר חד של האוסטרלי מכבי חיפה מסיימת את המחצית הראשונה עם ארבעה שערים לפחות. ההחלטה מסמרת השיער לבעוט במקום למסור לשרי (9') מצטרפת לאוסף ההחמצות של רוקאביצה במשחקים האחרונים. מעט מוזר לומר דבר שכזה על חלוץ בקצב הבקעה כל כך טוב, אבל רוקאביצה חייב לשייף את הסיומת שלו. נגד יריבה איכותית יותר זה יכול לעלות לירוקים ביוקר.

מי שעוד בלט בשורות מכבי חיפה הוא נטע לביא, שנדמה כאילו המנוחה ביציע עזרה לעמדה החדשה בה הוא משחק להיטמע בו. לביא היה בכל מקום על המגרש. מעבר לעבודה ההגנתית המרשימה כרגיל (חמישה חילוצי כדור, רובם בחצי המגרש של היריבה), והתרומה בהנעת המשחק (91% מסירות מדויקות) השינוי ביכולתו של לביא בא לידי ביטוי בהכנסת הכדור הנהדרת לרז מאיר שביטלה לגמרי את ההגנה האורחת. היכולת לייצר מסירות מפתח ולשחק לעומק הייתה הדבר העיקרי שבלט בחסרונו עד כה אצל לביא שמתופקד העונה בתור 8, גבוה יותר על המגרש בהשוואה לשהיה רגיל אליו עד היום. שינוי העמדה מחייב את לביא לשנות את סגנון המשחק שלו, ואתמול קיבלנו איתות ראשון לניצנים של הפנמה.

גם דולב חזיזה, למרות היותו שיאן איבודי הכדור (10) בשתי הקבוצות, סיפק עוד משחק נהדר. איכויות הדריבל של חזיזה בלטו במיוחד נגד האין הגנה של מכבי נתניה וייצרו עבור מכבי חיפה חלק ניכר ממצבי ההבקעה שלה. וכמובן, אי אפשר שלא לציין את חבשי, שבפעם הראשונה מזה מי יודע כמה זמן הצליח לסיים 90 דקות בלי טעות של גול. ולא רק שלא טעה, אלא גם סיפק משחק הגנתי נהדר עם 100 אחוזי הצלחה במאבקי קרקע ותיקולים. 60 הדקות האחרונות אמנם היו מאכזבות והתאפיינו בחוסר חדות מסוימת, אבל ניתן לייחס את הדבר לעומס המשחקים ממנו סבלה הקבוצה בשבועות האחרונים.

מכירת חצר קפריסאית

ולמרות כל הנכתב עד כה, והכושר הירוד בו נמצאת מכבי תל אביב, הפער בין האיכות בסגלי הקבוצות עדיין זניח. לכן, גורל האליפות הישראלית עשוי להיות מוכרע דווקא על אדמת קפריסין. אפואל ניקוסיה המקומית פועלת בימים אלו במטרה להשתחרר מהחוזים של שחקניה הבכירים, זאת בשל משבר כלכלי שחווה המועדון. גם שמו של אנדרה ג'ראדלש נמצא ברשימת החיסול, ולכן הוזכר באופן טבעי ככזה שיתכן ויגיע לישראל.

המגן הפורטוגלי המצוין הוא בדיוק מה שההגנה המקרטעת של מכבי תל אביב זקוקה לו, אבל נדמה שבקריית שלום חושבים אחרת, ולא השכילו להגיש עבורו הצעה. מכבי חיפה אמנם יכולה לזכות באליפות גם מבלי להתחזק במגן ימני, אבל במידה והרחשים נכונים ודווקא היא עתידה להחתים את ג'ראלדש, מדובר יהיה במכה קשה לשאיפות האליפות הצהובות. לא רק כי הפורטוגלי צפוי לשדרג את רביעיית ההגנה של חיפה, אלא בעיקר מכיוון שמכבי תל אביב לא תזכה בו.

ולמרות זאת, לא הייתי ממהר להחזיק את הנשימה בנושא. עבר כל כך הרבה זמן מאז שיעקב שחר ניצח את גולדהאר במירוץ ישיר על שחקן המבוקש בשתי הקבוצות, שהתרחיש הזה נראה כמעט דמיוני. במידה ואכן יתממש, לא יהיה נותר אלא להוריד את הכובע בפני השפעתו הקוסמית של ברק בכר על הבעלים, שרק לפני שנה החליט לוותר על שירותיו של מרטין האשק, שהיה כל כך נחוץ כדי להיאבק על האליפות באותה התקופה, בגלל כמה עשרות אלפי יורו.