מה שנתן למכבי חיפה את השליטה במחצית הראשונה הוא מה שגרם לה להעלם במחצית השנייה.  השליטה במרכז המגרש היא מה שהכריע שגם הקלאסיקו הישראלי הזה יהיה צהוב

נתחיל בקצת דמיון מודרך: קחו את רגעי הסיום של אתמול ותוסיפו להם קהל.  מלאו את בלומפילד ב 29 אלף צופים ודמיינו את הפנדל של פשיץ' 4800 אוהדים ירוקים שורקים בוז עם כל מה שיש להם ומנגד 24000 צהובים בשקט מתוח ואז מתפוצצים כשהכדור של הסרבי פוגש ברשת.  אחר כך דמיינו את הדקות שנותרו, כשחיפה מנסה ביאוש להשוות.  דמיינו בוז מחריש אוזניים של הקהל הצהוב.

זה בעצם כל מה שהיה חסר למשחק אתמול והקצת הזה שהיה חסר הוא כל כך הרבה.  אין, פשוט אין ערך לספורט ללא הקהל.

מלה אחת חזרה אתמול שוב ושוב והיא אופי.  האופי של האלופה שהפגינו הצהובים, ששוב חזרו מפיגור נגד הירוקים ושוב ניצחו, לעומת אובדן העשתונות של מכבי חיפה במחצית השנייה ובודאי זה של טוואטחה את פלאניץ' בדקות הסיום.

אבל יש דברים שהם מעבר לאופי.  ההחלטות שלקחו המאמנים במהלך המשחק הם אלה ששינו את המשחק.

נתוני הפתיחה היו מאוד לרעת האלופה.  זה לא רק הפער בצמרת, אלא בעיקר החסרונות בסגל: יונתן כהן הוא חצי מהתקפת הצהובים וזה גם מגובה במספרים (תשעה שערים וחמישה בישולים : מעורבות ב-14 מ-28 השערים שהבקיע מכבי ת"א ערב המחזור).  דור פרץ בעונה נהדרת וגם גלזר לא היה כשיר לתשעים דקות ולכן לא פתח.  וכך נאלץ ואן לוון לעלות בקישור ללא שני גרזנים שלו והפסיד שחקן פיזי אחד, כשבחר לפתוח עם דן ביטון על חשבון אבי ריקן, משיקול שללא כהן הוא צריך שחקן שיהיה מסוגל למסור כדורים ולאיים מרחוק.  מול שלישיית הקישור החיפאית החזקה של לביא-רודריגס-אבו פאני המרכז הצהוב הלך לאיבוד.  חיפה שלטה במרכז, חילצה ויצאה קדימה.

השער החיפאי, או אולי צריך לאמר התל אביבי העצמי, הוא בכלל מסוג הגולים שאתה אומר לעצמך שזו השנה של מכבי חיפה.  אם גם דבר כזה הופך אצלם לשער, אז הצלחת שלהם.  אלא שאז הגיעה תגובה צהובה סופר מהירה.  אופי, אמרנו ?

השינוי הראשון שעשה ההולנדי מתל אביב היה למעשה כפוי.  כשקארצב נפצע, גלזר נכנס והחזיר למכבי ת"א את מרכז השדה שלה.  מנגד בכר הוציא את אבו פאני(עונה מאוד מרשימה שלו.  הפתיע אותי בגדול)  והכניס את אצילי, כדי לנסות להכריע את המשחק.  הנסיון הזה להכריע יחד עם ההכנסה של גלזר,העביר עוד יותר את השליטה באמצע לתל אביב וחיפה נעלמה כמעט לחלוטין.

במהלך הבא שעשה, ואן לוון ראה שפיבן לא מסתדר באגף ימין עם חזיזה והכניס את ז'רלדש. אבל לא במקום אותו פיבן, אלא במקום ביטון. את פיבן העביר ההולנדי לקישור האחורי לצד גלזר וכך קיבלה האלופה בחזרה מרכז שדה גרזני וחזק.

במצב הזה לא נשארו לצהובים יותר מדי שחקנים שייצרו משהו. ראו את זה גם במשחק,בו השליטה הצהובה באמצע במחצית השנייה כמעט לא תורגמה למצבים. במערך כזה משקל ההתקפה של האלופה הלך לאגפים. טל בן חיים,במשחק לא רע ומברוק על שער הבכורה המחודש בצהוב, כבר לא יכול לחרוש את אגף שמאל כמו פעם,  אז מכבי ת"א הלכה ימינה לחוזז.  מספר 7 הצהוב (מספר מחייב),  לא הרבה לשחק והרבה אנשים, כולל כותב שורות אלה, אמרו עליו שהוא לא ברמה הנדרשת לשחק באלופה ואתמול הוא לקח את ההזדמנות בשתי ידיים.  בישול נהדר בשוויון והמהלך הנהדר של סחיטת הפנדל היו רק הדובדבן במשחק נהדר של איש המשחק.

בשורה התחתונה, הירוקים עדיין ביתרון חמש נקודות ועדיין המועמדים המובילים לזכות בצלחת. אבל הקוף הצהוב שיושב להם על הגב רק נעשה כבד יותר.  לבכר יש עוד שתי הזדמנויות להוריד אותו…