שריקת פתיחה ואני בעוד ישיבה מעט מיותרת שבד"כ נמרחת והיום הרבה יותר. הראש נמצא במקום אחר והמוח נע בין קללות על כל העולם ואישתו, לבין תחושת הקלאוסטרופוביה שעוטפת אותי כשאני מחזיק את עצמי לא להתעדכן בתוצאה, כי אני רוצה לראות את המשחק מוקלט.

תיקו שהוא כולו ניצחון לאברטון ורובו הפסד לליברפול. אחד המשחקים שהכי רצינו לנצח ונגמר עם הכי הרבה אכזבה, גם בגלל התוצאה וגם בגלל הצורה.

למרות השעה המוקדמת אני מוזג לי מעט אלכוהול בתקווה שזה יעזור, אם לא לשחקנים אז לפחות לי. פוגבה נגח מנבדל ופתאום המשחק התעורר וגם הקהל

יש איזה תחושה שונה באוויר בפתיחה ואני תוהה אם זה כי מזמן לא ראינו משחק בשמש.

במהלך המשחק חלפה בי המחשבה איך יכול להיות שהפועל ת"א כובשת שני שערים במחצית ואנחנו בקושי מגרדים שער מנבדל.

הקבוצה ניצלה את הפגרה הארוכה כדי לנפוש בדובאי. אני לעומת זאת עבדתי, כולל היום, ולכן אני מגיע למשחק מעט עייף. נראה אם זה ישפיע על הקבוצה.

בהפסקה אני מחליט לשנות טקטיקה ועובר מישיבה לעמידה ומכתיבה לקיפול כביסה. החולצה הראשונה שאני מוציא מהערימה היא חולצת האליפות של הבן שלי בליגת הנוער לכדורסל, וכשאני רואה מה כתוב עליה, אני נרגע.

את חודש דצמבר סיימנו ללא תיקו וללא שום הפסד. חלום. בחודש ינואר אנחנו ללא תיקו וללא ניצחון. לא חלום. זמן טוב להתעורר ולנצח, או אולי בעצם לחזור לחלום ולנצח.

קלופ מצהיר שהמטרה שלו היא ליצור תוהו ובוהו מאורגן ברחבה של סיטי. אני מקווה שהשחקנים שלנו מבינים למה הוא מתכוון.

הרגשה מעורבת. מצד אחד, שבת מבאסת של גשם ללא הפסקה ופטירתם של אנשים מוכשרים, עמוס עוז ושייע גלזר. מצד שני, אין חדשות טובות יותר מאשר הפסד מפתיע של טוטנהאם אחרי כדור שעובר בין הרגליים של אלדרווילד בדרך לרשת.