ברבע השעה הראשונה אמנם הכדור אצל ליברפול, אבל שלושת הבעיטות היחידות לשער הן של וולבס, כולל עצירה יפה של אליסון.

ההצבה של סלאח במרכז ושל פירמינו מעט מאחוריו הוכיחה את עצמה היום בגדול כששני השערים הראשונים נולדו משיתוף פעולה ביניהם. ארבע בעיטות למסגרת, מתוכם שלוש של סלאח במאה אחוזי הצלחה. לא זכורים לי מספרים כאלה בשום משחק.

למחצית השניה עולה קבוצה אחרת באפור, שמשום מה עונה לאותו שם כמו ההיא מהמחצית הראשונה

פגרת הנבחרות קפצה עלינו וכמעט שליש ליגה הסתיימה לנו, וזה בהחלט זמן מצוין לסיכום ביניים והסתכלות קדימה לקראת החלק הבא במירוץ המכשולים הכפול שבו משתתפת ליברפול.

הטור האדום היחיד שמעז להתרעם על חוסר ההתחשבות של הפרמייר-ליג במעמד הפועלים והעובדים בארץ ישראל, שבזמן שהם עמלים להרוויח את פת לחמם הם צריכים לראות את המשחק במסך הסמארטפון מתחת לשולחן או על המחשב תוך תרגול מעבר מהיר בין החלונות.

כשהבת שלי אמרה שהמשחק הזה כבר היה השבוע, הסברתי לה איפה היא טועה. כשסלאח עבר את השוער והחטיא כמו סטארידג' באמצע השבוע, הבנתי שהאישה שוב צדקה.

תוך כדי בהיה במסך אני שואל שאלה נוספת - פער שערים הוא חשוב, אבל בינינו, מי צריך את המחצית השנייה?

זה ידוע שבכדורגל התשובות לרוב השאלות נגזרות מהתוצאה, לדוגמא השאלה הניצחית האם הפגרה טובה לקבוצה או לא?

לסטר זורקת עוד חלוץ למגרש וקלופ, כרגיל, מסרב לרענן את השורות ולשנות קצת את המערך, ואז נגמר המזל, או יותר נכון שיקול הדעת של אליסון

כשאני רואה את מילנר במינהרה לפני המשחק עם תחפושת של שחקן רוגבי קשוח מניו זילנד אז ברור לי שהקבוצה הולכת לתת את הנשמה והלב במשחק הזה.