אני זוכר אימונים רבים בגשם. אני זוכר גם את הרגעים של לפני האימון. התחושה המיסתורית הזו אם האימון אכן יתרחש, או שלא. אחד הדברים המרגשים זה ביטול המשחק עקב הגשם. שנאמר: בוטלו משחקי הילדים והנוער עקב מזג האוויר הסוער.

אם היו אומרים לכם שלאחר 6 מחזורים בליגת העל תהיה קבוצה אחת שלא הפסידה עדיין ומובילה את הליגה ב 3 נקודות, סביר להניח שלא הייתם משערים לעצמכם שזוהי הפועל חיפה. אז מה קרה שפתאום הכל השתנה?

קצת מספרים כדי לסבר את האוזן: את טורניר המוקדמות התחילו 210 נבחרות אי שם במרץ 2015, שהתחרו על 31 מקומות פנויים, אחרי ניכוי המשבצת שרוסיה תופסת כמארחת. נשארנו עם 9 מקומות פנויים ו-20 נבחרות ששואפות למלא את החסר. אז מי עדיין בתמונה?

אף פעם לא מלא באצטדיון של ליכטנברג 47, ולא שאין מקום: ביום טוב יכולים להידחס בו עשרת אלפים צופים, וזהו גם אצטדיון הכדורגל הטהור השני בגודלו בברלין, אבל הוא בקושי זוכר מתי בפעם האחרונה היה מלא

למה? למה להרוס לאבוקסיס ובכר את הקריירה? הנבחרת כרגע לא מספיק טובה וגם עם תעלה ליורו הבא כנראה שאנחנו דיי נביך את עצמינו שם. חייבים למנות מאמן זר

כן, תמיד היה לי חלום ש"נעלה לטורניר גדול". חלום שמתנפץ אחרי כמה משחקים גם בבתים ש"חייבים לעלות". אז התפכחתי קצת: אין לי חלום. לפחות לא בעשור הקרוב.

למרות שרגשותי מעורבים כלפיו, כאוהד מילאן. זהו זמן להיזכר בקריירה המופלאה, של האיש ששלט בקישור של ברשיה, יחד עם טל בנין. האיש שסירב בנימוס לפפ גווארדיולה, אלוף העולם, אנדראה פירלו

חבורות, חבורות עם חולצות או בלי, עם בקבוק בירה ביד או בלי, צועדים במרכז הכביש. מראים אצבע משולשת לנהג המונית שמעיז להעיר להם. שרים בקולי קולות. דגלים מתנופפים מעל ראשם.

אחרי צפיה בנבחרת ישראל מול ליכטנשטיין ברור שגם ניצחון על ספרד לא יסתיר את האמת הפשוטה שנבחרת ישראל היא נבחרת חלשה, לא מאומנת, בלי פוטנציאל שיפור נראה לעין.

השבוע יסתיים שלב הבתים בכל המקומות מלבד אפריקה, ובה יקבעו סופית תמונת 26 העולות ו-6 מפגשי הפלייאוף שיערכו בנובמבר. לא יודעים במה להתמקד? הנה כמה טיפים