אחרי הניצחון על מקסיקו דיברתי על כך שברזיל תצטרך להרים את המשחק שלה ברמה כי היא תפגוש יריבה חזקה יותר מאלה שכבר עברה. היא לא הצליחה לעשות את זה ושילמה במזומן.

אחרי קרוב ל-30 שנים שבה אני אוהד של ה'קפטרוס', זה היה ההפסד הקשה ביותר שחוויתי

באחת מסצנות הסרט "נאום המלך" מתלבטים כיצד יכונה המלך החדש. שמו האמיתי "אלברט" נפסל כי הוא נשמע גרמני מדי, לבסוף הוחלט על ג'ורג' השישי. המלך שהנהיג את בריטניה בשעותיה הקשות ביותר.

אם נרד יותר לפרטים נוכל להבין כמה חכמה וקלאסה יש במתפרצת הזאת

בברזיל נהגו לומר "זה לא משנה כמה שערים נספוג, תמיד נבקיע אחד יותר" וזה לא היה רחוק מהמציאות. אלא שעם הזמן פני הכדורגל השתנו.

איך מתארים ריק, או מה שמכונה בעברית ואקום? די קשה לתאר משהו שאין בו כלום, שיצא ממנו כל האוויר.

למרות הכאוס הטקטי, עדיין אפשר למצוא נרטיב משותף כמעט לכל הנבחרות.

מצד אחד טוב שיש יום מנוחה במונדיאל, כדי לקחת קצת אוויר אחרי שלב הבתים. מצד שני, אחרי שלב בתים כזה מי בכלל יכול לחכות לנוקאאוט?!

אפשר לראות אותם לא מעט בחודש האחרון. טהרני הכדורגל המקצוענים. הם מסבירים לך ששטף המשחק נעצר, שהכיף נמחק, שכל היופי בכדורגל הוא בספונטניות שלו ואין דבר פחות ספונטני מלשבת ולחכות ששיפוט הוידאו יעשה את שלו.

אם בעבר הדריכו את הנבחרות החזקות המאמנים המובילים במדינתם, הרי שכיום אפשר למצוא הרבה מאמנים בדרג בינוני או חסרי נסיון. סאות'גייט, צ'יצ'ה וסמפאולי הם רק דוגמה. זה עוד בלי לדבר על איטליה והולנד שלא עלו למונדיאל