יש דברים שאם לא חווית לא באמת תוכל להבין. לפעמים אני קצת מרחם על אוהדים של קבוצות שאין להן משחקי דרבי. הם לא מבינים מה הם מפסידים. כמה אני אוהב את הדרבי. אין כמו הדרבי.

אנחנו ממשיכים מאיפה שעזבנו בסיכום של העונה שעברה כשהמטרה זהה: לסמן את הבלמים הצעירים המבטיחים ביותר תוצרת כחול לבן שיש לנו.

אין קבוצות חלשות יותר מנס ציונה. למזלה, יש לה את הפועל תל אביב שמצטיינת באיבוד נקודות מול קבוצות שלכאורה הן פחות טובות ממנה.

קדחת. הדבר שהיה הכי קרוב להפתיע היה הצבת השחקנים על המגרש. אביטן פתח במערך תמוה של 3-5-2 כשגרופר מגן/קיצוני שמאלי וכהן מקבילו בימין, קלאודמיר המשיך באותו תפקיד של "מספר 6" מהעונה שעברה

ביום האחרון של שנת 2016 נגמר עוד משחק כדורגל באצטדיון המושבה. 90 הדקות השבועיות האלה הן בדרך כלל המנה העיקרית שלשמה מתכנסים מיליוני אוהדים ברחבי העולם במגרשי הכדורגל. לא הפעם.

הדה ספורטיבית היא ברובה אינסטנקטיבית ורגשית. רבים מאיתנו לא ידעו להסביר למה הם כה אוהבים את קבוצתם. הסיבה שלי היא שזה פשוט כך, מילדות. בין אם היה אירוע מכונן כזה או אחר, או שמא האהדה עברה בירושה, לא תמיד קיימת סיבה אחת ברורה ומובהקת.

שנה לא קלה עברה על אלמוג ומאור בוזגלו - פציעות, הרחקות, אי הסכמות עם בעלי קבוצות. יש שיגידו שהקללה הידועה שכוונה לב"ש, דווקא שינתה כיוון בחזרה למשפחה והחלה כשתוכנית הריאליטי "הבוזגלוס" עלתה לשידור. בעונה הקרובה ינסו שניהם להוכיח שהם עדיין יכולים להפיק מעצמם ניצוצות גם על המגרש.

חמשת המפגשים האחרונים בין הקבוצות נגמרו בתוצאות 2-1 או 0-0, ולאחר התיקו המאופס במחנה האימונים בשבוע שעבר, הגיע תורם של הגולים להופיע.

בפרק #128 התארח מאמן הפועל תל אביב, ניסו אביטן, לשיחה בגובה העיניים על תפקיד המאמן.

העונה הסתיימה, ועכשיו אנחנו פה כדי לסכם את העונה מנקודת המבט של השחקנים הכישרוניים - הבלמים הצעירים תוצרת כחול לבן שלנו.