ערן זהבי החליט לשחק פיפ"א יחד עם חבריו לנבחרת ישראל. אפשר להבין מאיפה הרעיון עלה לו לראש, הרי כבר שלוש עונות ברציפות שהוא עושה כל מה שהוא רוצה על מגרשים ברחבי סין.

מכירים את האלו בשורות האחוריות שצועקים "לשבת, לשבת!"? אז במשחקים האלו אף אחד לא צעק "לשבת" לשנייה. כולם עמדו מהרגע הראשון ועד הפנדלים. ואז הפסדנו. שנתיים ברצף

בשבילי, בתור אוהד הפועל פתח תקווה ובן משפחה לאוהדי הפועל חדרה, סוף רע. בכל זאת, שווה לספר את הסיפור שהוביל אליו ומה אפשר וצריך ללמוד מהכל.

הרשת געשה ומנהלי האתר הפצירו בי לפרסם, אז אני שוב במשרדי הקטן והמאולתר, מנסה לסתום את הגולל על שאלה שהונחה פתוחה ונותרה ללא מענה ראוי מצדי. האם מועדון הגדולות בכדורגל הישראלי סגור? או שיש מקום לדיון וויכוח.

משחק כדורגל לא ראיתי, משום שהבמאי ככל הנראה קיבל השראה מטרנטינו עם צילומי תקריב של משפחת לוזון במקום להתמקד במה שקורה על הדשא, בתוספת הבלחות מהמגרשים האחרים. מה שכן ראיתי, היה מוזר. מאוד מוזר. ואני שם בצד את העובדה ההזויה שמכבי פ"ת הייתה בפעם הראשונה העונה מתחת לקו האדום מהדקה ה-16 של המשחק.

עוד באוטו בדרך למשחק, כשחבר הקריא לי את ההרכב, מעט חששתי. ספורי, עאבד, קאיו ושחר הירש בהתקפה, הוא אמר. לא ממש אוהב את ההצבה של ספורי באגף. 4-2-3-1, כשקלאודמיר ולקס בקישור ההגנתי, קאיו כמספר 10 מתחת לחלוצים ועאבד וספורי באגפים.

הָיִיתִי רוֹצָה לְרֶגַע לִהְיוֹת סַבָּא מְבֻוגָּר שֶׁהָרֶגַע הָאַחֲרוֹן שֶׁהוּא זוֹכֵר זֶה כֵּשְׂעֵרָן זְהָבִי כָּבַשׁ אָז אֶת הַשַּׁעַר;

מה שקרה במחזור האחרון הוא שבממוצע הכולל מאז תחילת המדידה (9 מחזורים, 63 משחקים), עקפתי את האלגוריתם המתחרה.

בואו נדבר על "הביג-פור" של הכדורגל הישראלי - מועדון היפים והנכונים הבלתי מוכרז. מאבק על הכרה, יוקרה ובעיקר כבוד. קרב ללא תכלית שמרבית המנהלים אותו הם אוהדי כדורגל לא נייטרלים שמתחילים כל משפט בגילוי נאות, אבל משוועים להיחשב כאובייקטיבים.

בין אם זה נעשה בכוונה ובין אם זה נעשה בלית ברירה, פשוט נהדר לראות שלפחות חלק מהקבוצות מתחילות להבין כמה פוטנציאל (מקצועי וכלכלי) יש אצל חלק מהשחקנים שגדלים במחלקות הנוער.