השעה היא 1:23 בלילה, אני אחרי סופ״ש ללא שינה בערבה, מחר יש עבודה וכל מה שהגוף רוצה זה רק לישון. אבל הלב והמוח לא נותנים לו. הם בסערת רגשות.

מהרגע שבו רונאלדו הטיל את הפצצה ועזב את ריאל מדריד ואת הלה ליגה, אוהדי הקבוצה עקבו אחר הכוכב הפורטוגלי ומעשיו בארץ המגף. אינספור פעמים הזכירו את שמו וחזרו על המסקנה העיקרית והיחידה – לא יהיה שחקן שיחליף את כריסטיאנו ויסגור את הבור הענק שהשאיר בהתקפה.

אנחנו מדברים על השופטים לא כי הם בחרו לגנוב את ההצגה, אלא כי הפכנו אותם לשחקן הראשי, שלא באשמתם יש להם יותר דקות במרכז המסך.

אז לקראת מחר, הדרבי הזה מחזיר אותי אחורנית לעונת 2004-05, לאחד המשחקים הראשונים של מרטין יול ההולנדי על הקווים של התרנגולים, כשממול, ארסנל עוד מתמודדת על האליפות עם צ'לסי. 

בכדורגל מוכיחים אופי, בכדורסל הרבה פחות...

מבין 20 הליגות המובילות בדירוג אופ"א, יש 12 קבוצות שיכלו להשלים העונה אליפות שלישית ברציפות (לכל הפחות) ולהקים "אימפריה מקומית". האם הן יעמדו במשימה? מי האנדרדוגיות שמפריעות להן בדרך?

עוד שבוע עמוס בכדורגל עולמי הגיע לסיומו ואנחנו כאן כדי לסכם - גונדואן מוצא את גאולתו בסיטי אחרי שנים של פציעות, הולאנד הגיע משום מקום לתקווה הכי גדולה של הכדורגל העולמי וההצלחה של מכבי תל אביב מעמידה מראה לא מחמיאה על הכדורגל הישראלי

אם הייתי שואל עד לפתיחת העונה הנוכחית מהי העמדה של הארי קיין כולם היו עונים בפה אחד וללא שום התלבטות - ׳חלוץ, מה השאלה בכלל?׳

כל אחת מהמדרידאיות חייבת את שלושת הנקודות, כל אחת מהן חייבת אותן כדי להשיג מטרות משלהן. אז הנה לכם ניתוח לקראת הדרבי המדרידאי, אחד המותחים שהיו לנו!

בנורבגיה יותר ויותר מועדונים רוצים שהתאחדות הכדורגל תחרים את המונדיאל בקטאר ותפרוש מהמוקדמות שעומדות להיפתח החודש. אבל גם שם, אין יותר מדי אופטימיות לגבי היכולת לעשות שינוי אמיתי.