עוד שבוע עמוס בכדורגל עולמי הגיע לסיומו ואנחנו כאן כדי לסכם – גונדואן מוצא את גאולתו בסיטי אחרי שנים של פציעות, הולאנד הגיע משום מקום לתקווה הכי גדולה של הכדורגל העולמי וההצלחה של מכבי תל אביב מעמידה מראה לא מחמיאה על הכדורגל הישראלי
1. You're gonna be the one that saves me
בלילה של ה-7 בפברואר כתב ליאם גאלגר ציוץ בטוויטר בו פשוט היה כתוב: "I said maybeeeeeeeeeeeeee". גאלגר ואחיו נואל ממנצ'סטר הקימו בשנת 1991 את אחת הלהקות המצליחות ביותר בהיסטוריה של המוזיקה הבריטית, "אואזיס". הלהקה פעלה עד שנת 2009 והלהיט הכי גדול שלה, שהוא גם האזכור המיידי של השם "אואזיס" בישראל, הוא "Wonderwall" שמתוכו הגיעה השורה שרשם גלאגר בציוצו.
כתבי התרבות בישראל ובחלק גדול מהעולם היו כמרקחה. מאז פורקה "אואזיס" ליאם היה למוזיקאי עצמאי שהוציא ב-2019 את אלבומו האחרון. ההשערות לגבי הציוץ הזה נעו בין טיזר לאלבום ראשון, פיוס מתוקשר עם אחיו (הם בנתק מוחלט מאז פורקה הלהקה) או אפילו איחוד סנסציוני של אחת הלהקות האהובות ביותר בבריטניה. אך אם עיתונאי התרבות היו עיתונאי ספורט, הם היו מבינים מהר מאוד שמדובר כאן במשהו אחר לגמרי.
באותו הערב הביסה מנצ'סטר סיטי את האלופה המכהנת באנגליה, ליברפול, 4-1 ועלתה לראשונה למקום הראשון. מאז סיטי המריאה עד להפרש 14 נקודות מהמקום השני בו היא נמצאת כיום, בעוד מי שהייתה אמורה להיות יריבתם העיקרית נמצאת במקום השמיני ועם סיכוי סביר לא להגיע בכלל למפעלים האירופאיים בעונה הבאה. גאלגר, אחד האוהדים השרופים והמוכרים ביותר של מנצ'סטר סיטי, לא יכול היה להישאר אדיש. זאת הייתה תצוגת תכלית של מנצ'סטר סיטי. זאת הייתה תצוגת תכלית של אילקאיי גונדואן.
בלי השחקן הכי גדול של סיטי, דה בריינה שנפצע, הבחורים של פפ טסו בצמרת בחודש וחצי האחרונים ולא השאירו הרבה ספקות לגבי זכייה נוספת העונה בפרמיירליג. כל זה לא היה קורה אלמלא הבין פפ שיש לו בקישור אוצר גלום ולא ממומש בשם גונדואן, שהפך לספק השערים הגדול ביותר של הקבוצה ללא חלוץ דומיננטי. הוא עשה את זה למרות שכל הנתונים הראו שאין סיכוי שגונדואן ישחק אי פעם ברמה העולמית הגבוהה ביותר.
כמות הפציעות הקשות שהגרמני עבר בעשור האחרון הייתה מסיימת קריירה עבור כל שחקן. אבל למרות שהיה פצוע לאורך כמעט כל עונת 2015/16, פפ התעקש לקנות אותו מדורטמונד. אחד השחקנים הכי מוכשרים בדור הזהב של הנבחרת הגרמנית נפצע פעמיים לפני בברכיו וגם בעונת 2016/17 סבל מפציעה קשה שמנעה ממנו להתפתח. הילד מגלזנקירשן, דור שלישי למהגרים מטורקיה, מצא את עצמו צופה בעיקר מהספסל באצטדיון איתיחאד.
לא ברור מה השתנה העונה במעמדו. מה שבטוח הוא שפפ ראה בו משהו שאחרים לא ראו תמיד. כשהייתה לו הברירה להגיע לסיטי או לליברפול של קלופ שאימן אותו גם בדורטמונד, הוא לא היסס לרגע. "יורגן דיבר איתי וניסה לשכנע אותי, אבל כשהבנתי שיש לי הזדמנות לעבוד עם פפ, ההחלטה שלי היתה ברורה" אמר גונדואן לאחר החתמתו.
בעבר השווה פפ את דה בריינה לאינייסטה. העונה נדמה כי גונדואן הפך לשילוב בין המהירות של אינייסטה ליציבות של צ'אבי בברצלונה הגדולה ההיא. אחרי עוד משחק ענק השבוע מול סאות'המפטון, הפעם יחד עם דה בריינה ומחרז, השורות מהפזמון של "Wonderwall" מתיישבות יפה על העונה הזאת של גונדואן. בין אם הוא זה שהציל את סיטי או שהיא הצילה אותו. " I said maybe/You're gonna be the one that saves me/And after all, You're my wonderwall"
2. בלתי נתפס
בעיטת הפנדל לא הייתה מאוד מדוייקת, אבל היה נדמה שהוא היה עסוק בדברים אחרים כשהוא ניגש לפנדל. כמה דקות לפני כן, בהחלטה שערורייתית, הרכב ה-VAR פסל את שערו השני במשחק והמיר אותו בפנדל. ארלינג הולאנד ספג באותן הדקות לעג גדול מהשוער המרוקאי של סביליה, יאסין בונו, שהצליח להדוף את הניסיון הראשון של הנורבגי, אבל הוא קיבל פנדל נוסף כי בונו יצא מקו השער. אז אחרי שהוא כבש הוא רץ ישר אליו כדי לחגוג. חגיגה זאת הציתה אש לא אופיינית לליגת האלופות וכרטיס צהוב להולאנד על ההתגרות. יותר מהכל הוכיח הנורבגי אופי רב לאחר שנתפס בשנים האחרונות כגאון על המגרש, אבל חסר אופי ואפתי מחוצה לו.
הולאנד לא ניצח רק את סביליה השבוע (בסיכום שני המשחקים), אלא גם את הר הציפיות שמעמידים בפניו בכל פעם שהמנון ליגת האלופות מנוגן בזמן שהוא על המגרש. הרבה שחקנים הפכו מתקוות אדירות בגיל העשרה לפספוס מכאיב כשבגרו. פרדי אדו הוא רק אחד מעשרות שחקנים שהגיעו ממדינות כדורגל שוליות עם תקוות לאומיות גדולות לייצוג בצמרת הכדורגל העולמי, תקוות שדעכו עם הר הלחצים שנפלו על השחקנים הצעירים מדי.
קצב הכיבושים של הנפיל הנורבגי פשוט בלתי נתפס. ב-21 בנובמבר 2020, עם החזרה מפגרת הנבחרות הקודמת, כבש הולאנד רביעיה מול הרטה. שבוע וחצי אחרי כבש צמד מנצח בלייפציג, ושבועיים אחרי הוסיף עוד צמד בהפסד מול מנשנגלדבך, ובפברואר הוא הגיעו לשיאו. שער מול הופנהיים, צמד מול סביליה וצמד מול שאלקה, ובתחילת מרץ עוד שני צמדים מול באיירן ודורטמונד. אם יש לדורטמונד סיכוי להגיע גם בשנה הבאה לאלופות, הוא חייב להגיע ממנו.
כדי להבין עד כמה גדול וחריג הולאנד בעולם הכדורגל, כדאי להקביל אותו למקבילו בעולם הכדורסל העולמי. כשמטוסו של לוקה דונצ'יץ' נחת בקיץ 2018 בניו יורק לקראת דראפט ה-NBA, האמריקאים היו סקפטיים מאוד לגבי הסיכויים של הסלובני להשתלב בליגה הגדולה בעולם. אלוף אירופה עם נבחרת סלובניה ואלוף היורוליג עם ריאל מדריד היה הכוכב הכי ענק באירופה, אבל האמריקאים לא הבינו איך הילד הגדול והשמנמן הזה יוכל להיאבק עם האתלטים יוצאי הדופן ב-NBA. שתי הקבוצות שבחרו במקומות הראשונים בדראפט העדיפו לבחור שני שחקנים שגדלו בארצות הברית על פני דונצ'יץ'.
היום, רק שנתיים וחצי אחרי, ברור לכל עין שדונצ'יץ' הוא לא רק אחד הסטארים הגדולים כיום בכדורסל בארצות הברית, אלא מועמד כמעט ודאי לעשרת השחקנים הגדולים בהיסטוריה של הכדורסל לכשיפרוש. אם לא יהיו פציעות חריגות בעתידו, לא מן הנמנע שהוא ישתווה בעוצמתו לאגדות הכי גדולות בכדורסל. העובדה שבא ממדינה שלא נחשבת תחרותית בארצות הברית עוררה ספקות גדולות ביכולת שלו להגיע להצלחה עולמית, אבל הוא התגבר על זה.
גם הולאנד הגיע לכדורגל העולמי ממדינה שלא ממש יצרה אי פעם שחקנים ברמה בינלאומית. נבחרת נורבגיה לא הייתה במונדיאל מאז 1998 ולא השתתפה בטורניר גדול מאז היורו שאחריו. בעשרים השנים האחרונות הכדורגל הנורבגי היה סצנה מאוד שולית בכדורגל האירופאי. לכן כשהולאנד הגיע עם רד בול זלצבורג לליגת האלופות בעונה שעברה הוא לא נחשב בעיני האוהדים לשחקן שיש למה לשים לב אליו, גם כשכל סקאוט מתחיל הבין שיש משהו מאוד חריג באיך שהוא משחק.
כמו דונצ'יץ' בכדורסל, גם הולאנד משחק כדורגל בצורה שבלתי אפשרי לצפות משחקן בגובה הזה. במקום להיות מסורבל ולא אתלטי בעליל הוא שילוב של רונאלדו הברזילאי, כריסטיאנו רונאלדו, פיטר קראוץ' וניימאר, עושה דברים שלועגים לכוח המשיכה ותמיד מספק את הסחורה. הוא הרבה מעבר ליורש של מסי ורונאלדו בצמרת הכדורגל העולמי. חשבנו שייקח עשרות שנים עד שיגיע מי שישווה את ההישגים של השניים, אבל הולאנד יכול לשבור אותם מהר ממה שהכדור שלו פוגש את הרשת מאחורי השוער האומלל.
3. כמה פשוט, ככה משמים
בפרויקט "גדולי הדור" המקיף שפירסמנו כאן באתר בתחילת עונת הכדורגל הנוכחית, דירגנו את מאה השחקנים הגדולים בכדורגל הישראלי בדור האחרון. באחד מדירוגי המשנה דירגנו את עשרת המאמנים הגדולים בדור האחרון, ולמקום השני הגיע ולדימיר איביץ' שזכה בשתי אליפויות מדהימות עם מכבי תל אביב לפני שנתיים. המקום שלו היה מאוד גבוה יחסית לכמות השנים בהם היה פה. הטור עליו נגמר במילים האלה: "כל כך קשה לתפוס את הדבר שהתרחש פה בשנתיים האלה, שהנטייה הייתה להגיד שהליגה חלשה, היריבות גרועות והקורונה מחסלת. אבל אם מסתכלים בכנות, קשה לדמיין שיהיה פה אי פעם מישהו כמו איביץ'". לא עברו שמונה חודשים מאז שאיביץ' עזב ומכבי תל אביב של 2021 מעמידה את דירוגו של המאמן הסרבי בסימן שאלה.
ב23 בדצמבר 2020 פוטר יורגוס דוניס מאימון מכבי תל אביב, קבוצה שהייתה במקום החמישי, שבורה ובעייתית, לא מזכירה בכלום את הקבוצה הדורסנית בשנתיים שלפני. יום לאחר מכן מאמן הנערים, פטריק ואן לוון, החליפו באופן זמני ומכבי תל אביב ניצחה את קריית שמונה. מאז רשמו הצהובים 14 משחקים (כולל ניצחון על באר שבע בגביע ולא כולל המפגש הכפול עם שחטאר דונייצק) ונראים פשוט בלתי ניתנים לעצירה. לא איכותי, לא זורם ושוטף, אבל בלתי חדיר, כאילו מישהו שכפל את ולדימיר איביץ' והכניס את רוחו במאמנה ההולנדי של מכבי תל אביב.
כביכול הרצף הנדיר הזה, שכולל 9 ניצחונות ליגה רצופים, נותן מסגרת אחרת לסיפור הקדנציה של איביץ' במכבי תל אביב. אלא למעשה ההפך הוא הנכון – הדומיננטיות של מכבי תל אביב בשלושת החודשים האחרונים בכדורגל הישראלי חושפת עד כמה פשוט עבור מכבי תל אביב לשלוט בכדורגל הישראלי, ומי שגילה את הסוד הוא אותו איביץ'. העונות שלו לא היו המלהיבות בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי, אבל היעילות ביותר.
מה שאיביץ' הבין הוא שהרכבה של שלישיית קישור איכותית מנטרלת כל קבוצה ישראלית שהיא. גם אצל איביץ' וגם אצל ואן לוון, המערכים אולי קצת השתנו, אבל בפועל תמיד היתה שלישייה איכותית במרכז המגרש שניטרלה את כל הקבוצות עוד לפני שהם חצו את החצי. הכדורגל הישראלי הוא כל כך מופשט, כל כך אבסטרקטי, שלא נדרש הרבה חוץ ממחלקת נוער איכותית וסגירה נכונה באמצע כדי לבטל את הקבוצות האחרות. שתי קבוצות שהן למעשה מחלקת נוער עם קבוצת בוגרים ייצוגית בליגת העל, אשדוד ומכבי פ"ת, יעשו כנראה השנה פלייאוף עליון ואולי אפילו אירופה בעיקר עם היכולת של יוצאי מחלקת הנוער.
למכבי תל אביב יש את כל היכולת להרדים את הליגה הישראלית בכל פעם שהיא רוצה. מחלקת נוער שכוללת גם קבוצת בת לא רשמית בליגה השנייה, כסף להנחית חיזוקים איכותיים בזרים בהגנה והשחקנים הישראלים הכי טובים שסוגרים את מרכז המגרש. אפילו האיכות היחסית של מכבי חיפה העונה בקישור עדיין לא מסוגלת להתמודד עם האמצע הצהוב. בעצם רוחו של איביץ' שורה על מתחם האימונים בקריית שלום, שם מוכיחים שוב עד כמה הכדורגל הישראלי לא מתקדם. עד כדי כך שכל מה שצריך כדי להיות בו סופר דומיננטי, גם בלי חולייה התקפית יציבה בכלל, זה שלושת השחקנים הטובים ביותר בקישור במדינת ישראל – גלזר, פרץ וגולסה. כמה פשוט, ככה משמים.
תודה על הדברים המעניינים.
אחזור ואומר, כמו יפה בן דוד, הבעיה המשמעותית ביותר בכדורגל זה שיטת הליגות שמנטרלות מעצמן את יצר התחרותיות והיכולת לחלום ולשאוף לרוב הקבוצות שמרכיבות את המסגרת.
מדברים כל העונה על חוסר הוודאות באשר למי תסיים ראשונה, אבל ברור לכולם כבר חודשים אחורה שרק חיפה ות"א משחקות על איזושהי מטרה ראויה לציון ומה שקורה באופן מבוקר ובלתי נמנע הוא שכולם למעשה חייבים לעקוב אחר הסיפור המתמשך והמתהווה של השתיים האלו, בעוד שכל שאר הקבוצות הן לא יותר מתפאורה משמימה ובינונית, לא נעים להגיד אבל הם בתפקיד של קונוסים שבמקרה הטוב יכולים 'לגנוב' נקודות מאחת מגיבורות המערכה.
אז שימו לב שכאשר אנשים מדברים על איזו ליגה יש השנה, הכוונה המעשית היא שלא יודעים במאה אחוז מי מבין שתי קבוצות תסיים לפני האחרת בקרבות שבועים מול קבוצות שרק רוצות לקבל משכורת נאה.
זה לא מתכון תחרותי יעיל. זה מתכון ודאי לכך שהקבוצות הרלוונטיות לוקחות מאה אחוז מהרייטינג וכך נוצר עוד דור שלא יודע מגוון תחרותי מהו ורק מכוונים אותו להערצת סמלים של קבוצות מבוססות.
והכי חשוב- זה פשוט משעמם.
באמת שאצפה בכיף בחיפה מול תל אביב כשיהיה.אבל עד אז באמת שאין מה לראות או להתרגש/לייחל/לצפות ולחלום. מוציאים את כל הכיף מהספורט בשביל לקדש הערצה של סמלים.
הקונספט לא מתאים למציאות הקוגנטיבית של הציבור היום.
זה לא שנות השמונים כבר.
לבקש תחרות הוגנת ומגוונת זה לא דרישה מוגזמת.
סגרו את דה באזר אז מצאת מקום חדש לחפור עם המניפסטים שלך?
תמיד מוטב להתרכז במשחק עצמו ובהעצמת ליגה חזקה, בריאה ותחרותית מאשר לחפור עם מניפסטים.
מה לעשות שבמציאות בעיקר מתרכזים בעיקר בגידול עדרים וסוגדים לסמלים ולא לספורט.
אז זה מה שיש. נתמודד