מהעגלקטיקוס ועד בזבוז הכספים של לוני, שניידר וגולדהר. ג'ורדי סימן משהו אחר. כשהוא הגיע הוא לא רכש שחקנים במיליונים כמו קודמיו, הוא השקיע במערכת. הוא ניסה להפוך את המועדון למקצועי יותר.

לעתים רחוקות אתה יכול לצאת מרוצה ממשחק שהסתיים ב-0:0. לעתים עוד יותר רחוקות אתה יכול לצאת מרוצה ממשחק שבו אתה מאוכזב מהתוצאה

למרות שמיץ' הוא הבעלים של הקבוצה, הקבוצה שייכת לנו, האוהדים, ויש לנו את הזכות לשמוע ממיץ' מה קרה בעונה שעברה (ולא מהתקשורת) ומה צופן לנו העתיד

במקרה של עסקת עטר, לקרויף יש 2 אפשרויות: לקבל את דרישות חיפה ולשלם או לא לקבל את דרישות חיפה ולהישאר ללא השחקן. מאידך, לשחר יש 2 אפשרויות: למכור את עטר במחיר שהוצע ע"י מכבי או לא למכור את עטר ולהשאירו בחיפה.

צחוק הגורל, ושלוש עונות לאחר פארסת הפיטורין של פאקו, עומד על הקווים לא אחר מאותו קרויף, והכדורגל של הקבוצה שלו (כרגע) לא מבריק ביופיו.

מעט לא ברורה הציפייה של אוהדי הכדורגל לקבל משחק כדורגל איכותי, כאשר בין הגורמים המעורבים במשחק הם: חודש יולי, קבוצה של ישראלים, קבוצה של אלבנים, 33 מעלות חום ולפחות מספר כפול של אחוזי לחות וכל זאת בשלב המוקדמות הראשון (!) של הליגה האירופית (!!)

אין זה פלא שהמאמן האחרון שמרבית אוהדי הצהובים זוכרים בערגה של ממש הוא פאולו סוזה. לכל אורך העונה שהפורטוגלי העביר על הקווים בבלומפילד, קרויף הקפיד להתגאות בהעדפה שלו למאמנים שהיו שחקני עבר משמעותיים, ומי כמו סוזה, שהספיק לעבור ביובנטוס ובדורטמונד, ענה להגדרה.

מה שעבר על מכבי מקיץ 2016 ועד פאתי קיץ 2017, הוא לא פחות מסחרור של איבוד עשתונות, שלא רק הביא את מכבי ת"א לנקודת ההתחלה, דהיינו טרם הבאתם של קרויף ושלישיית גרסיה, אלא אפילו עד לימי נמני ואיווניר העליזים והזכורים לשמצה

זו כבר לא אליפות שהוכרעה ברגע האחרון על חודו של משחק, אלא עונה שלמה שבה הפועל באר שבע עלתה על היריבה שלה בכל פרמטר, מהרגע הראשון ועד לאחרון. פשוט הקבוצה הטובה בארץ.

בפרק 40 דיברנו עם אורי אוזן על: קבוצות ליגת העל,קצת על הקריירה, חוויות משמעותיות כשחקן (מוצלחות ופחות מוצלחות), הדרך לאימון והעתיד, רבע גמר ליגת האלופות והגרלת החצי, סופר קלאסיקו ויום הזכרון לשואה ולגבורה VS. החשכת המסכים