התסריט במשחק הראשון של הלייקרס בבית אחרי מותו של קובי בראינט כלל בתוכו גם ניצחון ביתי. את דמיאן לילארד, מהמאלתרים הגדולים בליגה, זה לא כל כך עניין.

אתם בטח רואים את זה בכל משחק. השחקנים עולים לדשא ולוחשים תפילה, כובשים שער ומרימים אצבעות למעלה ומרבים במחוות בינם לבין המקום. הספורט התחרותי, למרות שבמקרים רבים אינו מאפשר לספורטאים לשמור על אורח חיים דתי, מאופיין מאוד עם הודיה לאל. ומה עם ספורטאים שהתחזקו יותר ומקיימים אורח חיים דתי מלא? הנה סיפורם של 4 ספורטאים שחזרו בתשובה.

אין לי כוונה לדבר הפעם על סטטיסטיקה משמימה, אלא רק על מספר דברים שחסרים לי השנה במאבקי התחתית, הלא ממש לוהטים בליגת העל. בואו נצא לדרך.

בטור הקודם קיבלתם את חלקו הראשון של מצעד קלישאות הכדורגל שצריכות להיעלם מהעולם. כאן אני חוזר אליכם לחלק השני. #המשכנו.

מאז האסון הספורטיבי שפקד את אגדת הכדורסל קובי בראיינט וביתו הקטנה ג'יאנה - ג'יג'י, הזעזוע הגדול והמערבולת הרגשית שעוברת על כל אוהד ספורט ובייחוד הכדורסל, משכה אותי אליו בכל הכוח

במכבי חיפה מרוצים מאוד מהניצחון על בני יהודה והחזרת הפער ל-4 נקודות ממכבי ת"א. אבל מי ששוב גנב את הצגה הוא השחקן ירדן שועה, שהשתולל בסיום המשחק בחדר ההלבשה, התעמת עם עוזר המאמן והחליט לא להגיע יותר לאימונים. הבעלים של הקבוצה, יענקלה שחר, הגיע למתחם האימונים על מנת לפתור את המצב וזימן לפגישה את מרקו בלבול וירדן שועה לשיחה. הגיע לידנו תוכן השיחה:

אמש נרשם משחק שגרתי ביותר שבו מכבי חיפה יצאה מבלומפילד עם ניצחון של 1-3 על בני יהודה במסגרת המחזור ה-20 בליגת העל. אלא שעבורי, המשחק הזה היה הרבה יותר משמעותי. צפיתי במשחק מיציע העיתונאים, כשליח אתר ה'זווית'. בעוונותיי יצא לי פעמים בודדות לסקר אירועי ספורט מהמגרש, אבל זאת פעם ראשונה שאני מסקר הקבוצה שאתה אוהד מהיציע, וזאת חתיכת הגשמת חלום. הנה כמה נקודות עיקריות איתן חזרתי הביתה

הטור השני בסידרה על קלופ עוסק באנשים שהשפיעו עליו ועיצבו את דמותו ודרכו

האוהדים מצד אחד, בעלי הקבוצה ברק אברמוב מן העבר השני, את הדשא בבלומפילד תחליף זירת הלחימה של הגלדיאטורים מלפני 1900 שנה והשחקנים, בינתיים, יכולים לשבת בצד ולחכות, זו בני יהודה של 2019/2020.

מרקו אסנסיו. אנשים ראו בו הכישרון העולה בכדורגל, קצת לפני התקופה שבה עוסמאן דמבלה וקיליאן אמבפה פרצו לתודעה של כולנו. אך מאחורי ההצלחה הגדולה שלו, יש סיפור. ואחד לא פשוט בכלל.