עולם ה-WWE תמיד משך לא מעט כותרות, אבל נדמה כי לאחרונה מתרחשים שם ארועים יוצאי דופן אפילו בסטנדרטים אליהם הורגלנו. לקראת האירוע השני בחשיבותו בשנה, ה-Summerslam, אנסה לפרוס מעט על הנעשה והנבנה ב-WWE.

אם תלכו ברחוב ולא תדעו מיהו דניאל (DC) קורמייה, רוב הסיכויים שלא תביטו פעמיים. אולי אפילו תפספסו אותו.

נבחרת אנגליה מגיעה למונדיאל 2018 עם סגל צעיר, מהיר ואתלטי, אבל כרגיל עם שילוב מוזר של זהות לא ברורה, ציפיות לא ברורות, מאמן לא יותר מדי מוערך ורוח כישלונות העבר מרחפת לה מעל. סוג של עסקים כרגיל, רק עם בית הרבה יותר נוח מלפני 4 שנים.

לא הזכרתי את הנתונים כדי להקטין את ה UFC, בטח כמי ש-MMA הוא הספורט המועדף עליו. ציינתי אותם כדי להתחיל דיון בכמה סוגיות מעניינות שנובעות מהמפגש הזה בין שני ארועים שהרבה פעמים מוזכרים באותו דיון

בשבוע שעבר התמקדנו בקרב בין ג'ורג' סיינט פייר, והאלוף האנגלי הראשון – מייקל ביספינג. השבוע, אנסה לגרות את תאבונכם ל MMA עם קצת אלימות ישראלית יפהפיה...

הפעם אתמקד בערב הקרבות הקרוב, ובאופן ספציפי, הקרב המרכזי: מייקל ביספינג (אלוף) נגד ג'ורג' סיינט פייר – חמישה סיבובים על התואר במשקל הבינוני (185 פאונד).

אוהד ספורט רואה את החיים דרך המשקפת שלו. השבוע שלו מבוסס על נקודות ציון ספורטיביות ומצב הרוח משתנה בהתאם לתוצאות

מתחילת הדרך ה-MMA סבל מרגשי נחיתות מול שאר ענפי הלחימה ונחשב לבדיחה, פארסה מגוחכת שרק חולי נפש מעוניינים לראות

באופן קצת אירוני, משקל הנוצה הוא לא המשקל הנמוך ביותר ב - UFC ויש מתחתיו 2 מחלקות נוספות. עם זאת, ולמרות השם, בשנים האחרונות המחלקה מתחזקת ביוקרה שלה ותופסת מקום מרכזי יותר בארגון

אני מאוד בעד לשלם ללוחמים יותר. ה-ר-ב-ה יותר. אבל לא על ידי כריתת הענף עליו יושב הספורט. לא ע"י יחס שגורם ל 80-90% מהלוחמים להרגיש כמו שמוקים חסרי חשיבות.