לפני שניכנס לנדאל והשליטה המוחלטת שלו על משטח החימר והרולאן גארוס בפרט, היו עוד כמה משחקים שנערכו בצרפת בשבועות האחרונים.

הבועה באורלנדו, שהיתה הצלחה מסחררת, היא תוצאה של שיתוף פעולה בין העולם הקפיטליסטי לעולם הסוציאליסטי, בין בעלי ההון לועד העובדים. שיתוף פעולה שבמקומות רבים נראה דימיוני וחסר סיכוי, הצליח בזכות מנהיגות נחושה, שידעה לשלב אינטרסים שונים למטרה משותפת.

גם במשחק הרשמי ה-6 בין ספרד לאוקראינה שנערך בחודש שעבר במדריד, הנבחרת ממזרח אירופה לא הצליחה לנצח לראשונה בתולדותיה את הנבחרת מהאי האיברי. זה נגמר ב4-0 צורם מבחינתה, בדיוק כמו בקיץ 2006 בגרמניה. ההזדמנות הבאה: מחר ב-21:45 בקייב.

אז מה היו לנו במשחק 5 ומה הלקחים ממנו לקראת הלילה? וגם – איך דריימונד גרין תרם את חלקו לתקרית ברבע השלישי שרבים לא שמו לב אליה בהתחלה? ולמה המהלך האחרון של המשחק גרם לאלימות ברשת, ואיזה בן משפחה של השחקנים הושפע מכל זה?

אחד ממחזורי החיים אצל אוהדי כדורגל הוא השלב בו הם מתאהבים עד כלות בשחקן חדש, בדרך כלל זה נגמר במפח נפש במעבר ליריבה השנואה או באכזבה מקצועית. אך למרות עשרות הפעמים בהם התאכזבנו משחקן שהיינו בטוחים שבנינו לבינו נרקם סיפור אהבה, זה אף פעם לא מנע מאיתנו להתאהב בשחקן הבא שיבוא.

מה לא היה לנו? מגוון סיפורים גדולים שגילמו בתוכם משחק אחד - התעלות של שני הכוכבים של הקבוצות, שחקנים רוקים במיאמי שמשחקים בביטחון של וטרנים בליגה, הובלה שמחליפה צד 15 פעמים בין הקבוצות, קליעות גדולות ורגעי קלאץ' מוצלחים וכאלו פחות מוצלחים. 

בחרתי את עשר ההעברות הבולטות לדעתי, תוך שניסיתי לתת מקום לכמה שיותר קבוצות שונות, ואפילו לשחקנים בולטים שהגיעו להשאלה בלבד.

"הם קלעו זריקות קשות". זה מה שאמר יאניס ספרופולוס, מאמנה היווני של המכבים, בראיון סוף המשחק. האמנם?

המשחק נגד סקוטלנד הכניס אותי למצב ששנים רבות לא הייתי בו ביחס לנבחרת ישראל. הלחץ, המתח, החרדה, העמידה על הרגליים במשך כל ההארכה והעובדה ששלחתי לחברים שלי הודעות ווצאפ בנוסח "איזה מתח", "יואו אני לא נושם" ו"אין לי דם בגוף", החזירו אותי לימים אחרים. זמן לסכם את המשחק ולהביט להמשך.

השחקנים האנגליים הופכים להיות בעייתיים משמעתית כמו הדורות הקודמים, משה חוגג עושה הכול כדי לייצר כותרות כולל לסכן את המשך הכדורגל הישראלי, ומוקדמות המונדיאל בדרום אמריקה יוצאים לדרך