בחיי, מי שלא עוקב אחרי הסדרה הזאת מפסיד, ובענק. אחרי שני משחקים בהתחלה, שנראו חד צדדיים וגרמו לרבים לצאת בהכרזות על סוויפ הקרב ובא, הנה אנחנו כאן אחרי משחק חמישי מהסרטים שההיט ניצחו בו את הלייקרס 111:108 במותחן נפלא, שלדעת רבים (וגם לדעתי) היה הטוב בסדרה.

אז מה היו לנו במשחק 5 ומה הלקחים ממנו לקראת הלילה? וגם – איך דריימונד גרין תרם את חלקו לתקרית ברבע השלישי שרבים לא שמו לב אליה בהתחלה? ולמה המהלך האחרון של המשחק גרם לאלימות ברשת, ואיזה בן משפחה של השחקנים הושפע מכל זה?

 

ג'ימי באטלר

אני מאוד מקווה שמי שלא הבין עד עכשיו שיש לנו עסק עם סופרסטאר ברמה הגבוהה ביותר, מתחיל להבין את זה עכשיו. האיש הזה פשוט לא עוצר ולא מוותר גם כשהסיכויים נגדו, עשוי מחומר אמיתי של מנצחים. הכוכב של מיאמי, שהגיע עם רעל בעיניים, ולפני המשחק אמר "אף אחד כאן לא הולך הביתה עדיין" – אוהו, קיים את זה ובענק. באטלר, שאחרי שנבלם חלקית במשחק 4, היה בכל מקום. חדר לצבע וקלע, חדר לצבע ומסר החוצה, גם אם דייויס עמד מולו הוא לא נרתע, לקח Step back וקלע על הפרצוף שלו כמה זריקות מהפרימיטר. פשוט הצגה שלו, וזה בלי לדבר על העבודה הנהדרת שלו בלי הכדור כחוסם, שסידר לחברים שלו מצבים טובים לזריקה.

עוד רגע שגרם לי לאהוב את באטלר הוא בדקות הראשונות של הרבע השלישי, היה מהלך שהירו חדר לסל, פספס, ובאטלר, למרות שהיה פנוי לגמרי לקלוע 2 נקודות קלות ביותר, העדיף למסור אסיסט לבאם אדבאיו שהיה צמוד אליו. השערה שלי למה? כי באם היה עם 3 רבעים מאוד לא טובים בהשוואה ליכולת הרגילה שלו והתקשה לסיים הזדמנויות מתחת לסל. אולי באטלר ניסה לגרום לו "להיכנס לזון" ולהתחמם לקראת המשך המחצית השנייה. עוד תכונה של מנהיג גדול.

 

לקחים ללייקרס

פרנק ווגל ויתר הלייקרס, אם אתם קוראים את זה – עשו הכל כדי להימנע מלתת לבאטלר מצ'אפים יותר קלים בשבילו, כמו הווארד וקוזמה. אם לא תצליחו אתם תהיו בבעיה רצינית. שנית, כל הלייקרס חוץ מדייויס, לברון ו-KCP היו פשוט לא טובים היום. אומנם ברוב המשחק בהגנה הם התמקדו באזורית המוכרת שמנסה לדחוק את ההיט החוצה אל מחוץ לקשת, אבל לא תמיד מיקדו את האזורית בבאטלר, וכאן הטעות שלהם, שאני מפרט עליה ממש תכף.

אחת הסיבות שהלייקרס כשהיא במיטבה היא קבוצה שלהיט כל כך קשה מולה היא שיש לה אופציה גם לקלוע מבחוץ באחוזים די טובים, וכשזה קורה אז ההיט בבעיה כי יכולים לתקוף אותם גם בצבע עם דייויס, לברון, הווארד ועוד, וזה עוד בלי לדבר יותר מדי על המתפרצות של הלייקרס שהם כל כך אוהבים (25:4 ללייקרס בנקודות ממתפרצות). זה מכניס קבוצה לבעיה כי לא יודעים על איזו אופציה הגנתית לשים את רוב המשקל. אם לוס אנג'לס רוצים לסגור עניין במשחק 6, הם חייבים לקוות ליום הרבה יותר טוב של הצוות המסייע ממה שהם קיבלו במשחק 5. (קוזמה למשל היה עם -+ של 17-).

אז איך הלייקרס צריכים להיראות בהגנה לקראת הלילה? לדעתי הם צריכים אומנם לראות איך המשחק מתחיל, אבל הייתי משתמש הרבה באזורית שתתמקד בג'ימי באטלר. אולי נראה help & recover או דאבל טים, אבל במצב כזה אני משער שהווארד או לברון יהיו אלה שיופקדו על המלאכה בצבע (משהו שחלקית קרה גם במשחק 5, ובכל מקרה כל המצ'אפים האלה תלויים בכשירות וביכולת של דייויס).

אומנם למטה אני כותב על הווארד ועל איך השתמשו בו לא נכון, וגם על היכולת שלו שלא הייתה מספיק טובה, אבל כשרואים שדייויס לא מצליח לעצור את ג'ימי באטלר, מוריס ביום זוועה ולברון בחלק מהפוזשנים שומר על אדבאיו, הווארד האופציה היחידה שנשארה לווגל במקרה כזה. הוא חייב לזכור את זה.

לשחק על אזורית כזאת יכול להוביל להרבה זריקות פנויות של ההיט, שהפגיזו מחוץ לקשת, ולמרות שאין ערובה לכך שהיכולת הזו תמשיך, חייבים להתכונן. אז מה הפתרון שלי? אין לזה פתרון קסם. ברגע שהלייקרס מנטרלים את באטלר עם סוג אזורית כזה, הם בהכרח כבר דוחקים את ההיט אל מחוץ לקשת, כי בהיעדרו של דראגיץ', באטלר הוא היוצר הכי טוב של ההיט, והדבר הכי גרוע שיכול לקרות למיאמי הוא שיגרמו להם למשחק שבו ההתקפה עומדת וכל אחד צריך לייצר לעצמו את הזריקה. במצב כזה הלייקרס חייבים לקוות ליום לא משהו של מיאמי מהשלוש. אי אפשר למנוע לחלוטין זריקות מהשלוש, אבל אפשר מאוד להקשות בזריקה עצמה וביכולת לייצר אותה. יכול להיות שאם לוס אנג'לס תשחק ככה, ספולסטרה ינסה להגיב ולשחרר את הקלעים שלו לזריקות טובות יותר מהשלוש, ובשביל זה הוא יצטרך עוד תצוגה של באטלר כחוסם נהדר בלי כדור, כמו שהיה במשחק 5. במצב כזה, מה שלוס אנג'לס צריכה לעשות זה לשלוח אחורה את השחקן ששמר על הקלעי ונחסם (למקרה שבאטלר ירצה לחדור לצבע), ושהשחקן שיהיה על באטלר מיד אחרי החסימה ייצמד לקלעי. גם במצב כזה אין הרמטיות כי באטלר עלול להיות פנוי לשלוש, אבל אני חושב שווגל ייקח את ההימור הזה.

 

הווארד

עם כמה שיש לי כבוד לשחקן, ואין ספק שמדובר באחד שיש לו יכולת להיות מגן אימתני בצבע, הוא צריך להתרכז במשימות האלה, בנקודות בצבע ובלקחת כמה שיותר ריבאונדים ולעזור בזה. היו כמה וכמה התקפות שאו שהוא נקלע אחרי חילוף לשמירה על באטלר מחצי מרחק ולא הגן על הזריקה מספיק טוב, או שקרה מצב שהוא הגן על שלשות (של נאן למשל), והוא לא האיש לעשות את זה. זה תחום שהסנטר הוותיק פחות מתמחה בו, ובשלב מכריע של סדרת גמר אי אפשר להמר על זה. באופן כללי, האירוע הבולט ביותר עם דווייט הווארד היה עימות פיזי עם ג'ימי באטלר ברבע הראשון, שנגמר עם עבירה טכנית לשני הצדדים ולאחר מכן נרגעו הרוחות.

עוד עניין שלא אהבתי במשחק שלו היום, הוא שלמרות שידוע שבאטלר הרבה פעמים ינסה במצב שאין לו זריקה לחדור לצבע ולחפש מסירות החוצה, זה לא אומר שצריך לתת לשחקן כזה מסוכן לטייל לידך כאילו אתה התינוק שלו ומוציאים אותך לטיול בפארק השכונתי. להווארד יש הרבה יכולות טובות, הוא צריך להיות יותר מרוכז בהגנה בצבע ושהחברים שלו יהיו כמה שיותר מרוכזים כדי שהוא לא ישמור על באטלר.

 

על מיאמי

את המיאמי היט הנהיג כצפוי באטלר עם 35 נקודות, 12 ריבאונדים, 11 אסיסטים ו-5 חטיפות, אבל אי אפשר לא להזכיר את רובינסון, שהיה עם ערב פשוט מפלצתי, וכמעט שבר את שיא השלשות למשחק גמר (9 של סטף קרי). הקלעי המוכשר שלדעתי אחד הטובים בעמדתו בליגה כרגע, סיים את הערב עם 26 נקודות (מתוכן 7 שלשות, כולל אחת שנגמרה במהלך ענק של 4 נקודות ששיגעו את קוזמה), ו-5 ריבאונדים. רוצים עוד נתון מטורף על באטלר? יאללה קיבלתם. לא תאמינו, אבל באטלר נח במשחק 5 רק 49 שניות, ושיחק כמעט כל המשחק רצוף!

כמובן שהרבה מהטקטיקה של מיאמי תלויה במצבו של דייויס ועד כמה הוא ישחק כרגיל במשחק הקרוב. אבל בהנחה שהוא ישחק כרגיל, ובאטלר ואדבאיו גם לא יסבלו מעייפות או בעיות אחרות – יש כמה דברים שההיט צריכים להמשיך לעשות וגם דברים שלא תמיד עשו ויקלו עליהם מאוד, אם הם לא ישחזרו במשחק 6 את הערב האדיר מהשלוש שהיה להם.

ראשית, אם AD יסבול מבעיות כשירות (רשום למשחק בתור Probable, כלומר, ככה"נ כשיר), העבודה של ההיט קלה הרבה יותר. במצב כזה הם צריכים להתחיל את המשחק בשיטה המוכרת של אזורית כדי לנסות כמה שאפשר לסגור את הצבע, ואם הקלעים של הלייקרס לא יפגעו, הם בהחלט יוכלו להמשיך עם זה, ולנסות אולי לעשות דאבל טים על לברון, אולי נראה אותם מנסים לבצע Box & One עליו (על לברון), אולי שוב נראה את רובינסון לוקח חלק בשיטת Help & Recover, ובכל מקרה יהיה מעניין לראות מצב כזה.

אם דייויס ישחק כרגיל, הם צריכים להתמקד בו. לנצל את זה שאולי יהיו מצבים שבהם יהיה לו קצת קשה אחרי משחק 5. כל הזמן דאבל טים חזק עליו, לשמור חזק ולנסות לסחוט ממנו עבירות, להקשות עליו ככל הניתן במצבי זריקה, או לנסות לגרום לו לאבד כדורים. במשחק 3 מיאמי השתמשו באישית עם עזרה וזה עבד מצוין, יכול מאוד להיות שזה יהיה מה שנראה לגבי AD הלילה. אני מאוד סקרן לראות מה ספולסטרה יחליט לעשות.

 

נקודה חשובה נוספת היא משחק ה-Hand off של ההיט. כשהם עושים אותו טוב, וראו במשחק 5 כמה וכמה דוגמאות לכך, כל כך קשה להגן מול משחק כזה. זה יוצר קושי רב למגנים לחזור לשחקן שלהם אחרי חילוף בחסימה, לא נותן מספיק זמן תגובה לנסות לשלוח יד כדי לעצור מסירה חכמה בין ההגנה לתוך שחקן בצבע, מאפשר למישהו להשתחרר לזריקה טובה מחוץ לקשת (עיינו ערך היילייטס של רובינסון מהמשחק האחרון), ועוד. לטעמי זה אחד הנשקים הכי חזקים של ההיט בהתקפה, הם עלולים לגרום בעזרתו צרות צרורות לפרנק ווגל ולחניכים שלו.

חשוב לציין לטובה גם את קנדריק נאן ששיפר את יכולתו מהמשחק הקודם, וקלע במשחק 5 14 נקודות, אבל גם הזכיר קצת יותר את הגרסה שלו לפני שחלה בקורונה והחלים, כששיחק יותר באגרסיביות. עוד שחקן שכדאי לציין לטובה הוא איגודלה, שלא עשה יותר מדי בהתקפה, אבל בהגנה ידע להביא את הניסיון שלו, להיות דומיננטי כשהיה צריך ולתת סיוע מוצלח.

החלטה של ספולסטרה שלא הייתה מובנת לרבים ואני ביניהם, היא לשתף רק 7 שחקנים, כלומר, רק 2 שחקני ספסל, ובלי להכניס שחקנים שמאוד יכולים לעזור כמו אוליניק. הוא גם יכול להפוך את החיים של באטלר לקלים יותר על ידי עזרה בלרווח את הצבע עבורו, הוא גם יודע לקלוע מבחוץ ובאופן כללי הוא יעזור מאוד לגוון את האופציות בהתקפה של מיאמי, זה קריטי להם כל עוד אין להם את דראגיץ', שכנראה כבר לא יחזור לשחק בסדרה הזאת. מנגד- הייתה לו החלטה מאוד מוצלחת מבחינתו, של במהלך הרבע השלישי כמעט לנטוש את האזורית הרגילה ולהתמקד בעיקר בלברון ובדייויס, מה שעשה את העבודה.

 

AD, הפציעה ודריימונד גרין

הגבה פתח מצוין את המשחק, אבל בדקה האחרונה של הרבע הראשון נפצע, החזיק את קרסול ימין וחזר לשחק רק ברבע השני. נכון, הוא חזר לשחק, אבל לתקרית הזאת היו גם השלכות בהמשך. הלייקרס בנו (ובצדק) על דייויס, אבל אחרי שחזר לשחק הוא היווה פחות איום בהגנה, ואפילו במחצית השנייה היו רגעים שהוא פשוט דידה על המגרש, עושה רושם שהוא ישחק כרגיל במשחק הבא, אבל אי אפשר לדעת במדויק עד שלא נשמע את שריקת הפתיחה. מבחינה התקפית דייויס היה מצוין, גם אחרי החזרה מהפציעה אבל בדקות הסיום מיאמי הצליחה להגביל אותו (למשל בהגנה כששמים אותו בסנדוויץ' של שני מגנים ומקשים מאוד על היכולת שלו לקחת ריבאונד בין היתר). הגבה סיים את הערב עם 28 נקודות, 13 ריבאונדים ו-3 מכל אחת מהקטגוריות הבאות: אסיסטים, חטיפות וחסימות.

תקרית נוספת הייתה ברבע השלישי אחרי 2 וחצי דקות של כדורסל, קראודר ניסה לחדור לצבע, נפל וגרם גם לדייויס ליפול, אבל כשהם היו על הרצפה ולידם לברון ניסה לשמור על באטלר שכדרר פנימה אל תוך הצבע, דייויס פשוט נתן מרפק ימין לצוואר של קראודר, מה שלא קיבל התייחסות מצוות השופטים. על התקרית הזאת התעורר רעש ענק בטוויטר אחרי המשחק, כשרבים קוראים להשעות את AD מהמשחק הבא כעונש על הפעולה הזאת. באיזשהו שלב דריימונד גרין השיב בציוץ לאחד האנשים האלה, התנגד להשעיה של דייויס ואמר שהשעיה כזאת תכריע את העונה. כאמור התקרית נעלמה מעיניהם של חלק מהאנשים, ובכללם אוהדי לייקרס רבים, שלאחר שהציוץ של גרין התפשט באינטרנט נלחצו ולא הבינו על מה הוא מדבר, עד שראו בעצמם את הסרטונים. כזכור גרין, כוכב הגולדן סטייט ווריורס שזכה איתם בעבר ב-3 אליפויות, גם נתפס בעבר בעבירות לא ראויות במשחקי גמר, מה שגרם לחלק מהגולשים לגחך על דבריו של הפורוורד.

 

לברון, והמהלך האחרון של המשחק

לברון ג'יימס בא למשחק הגמר ה-54 בקריירה שלו כמו חיה משחרת לטרף. הוא ידע שהוא חייב לתת תצוגת שיא, וכמה שהוא ולוס אנג'לס רצו לסגור את העניין במשחק 5. לברון היה פשוט פנטסטי מהשלוש, כשהוא קולע 6 מ-9 (15 מ-21 מהשדה!), מסיים את המשחק עם 40 נקודות,  13 ריבאונדים, 7 אסיסטים ו-3 חטיפות. ג'יימס עשה פחות או יותר מה שהוא רצה, בין אם זה להתקיף את הסל, לצלוף מבחוץ, והיה קשה מאוד לעשות משהו כדי להאט אותו במשחק 5. למרות זאת, ההיט עשו עבודה טובה בהגנה עליו בגדול, אבל צריך להכיר בזה שיש ימים שפשוט אי אפשר לעשות משהו נגד לברון ג'יימס. מעניין לראות איך ההיט ינסו להתמודד עם החדירות של לברון לסל, אבל לא אופתע אם אחת האופציות תהיה לנסות לסחוט עבירות תוקף ממנו, כמו שרובינסון עשה ברבע הרביעי, מה שבין היתר גם ישגע את לברון וגם כמובן יפסיק את ההתקפה.

אפילו אם נשים בצד את הטענות של פרנק ווגל לשתי שריקות לא טובות נגד הלייקרס בסיום המשחק, הקבוצה שלו עדיין קיבלה הזדמנות מצוינת לנצח. לברון דהר לצבע 11 שניות לסיום ומשך אליו את מרבית שומרי הקבוצה היריבה, ומצא את גרין פנוי לשלוש, אבל הלייקר שזכה כבר ב-2 אליפויות החטיא. מוריס (שהיה ביום איום ונורא עם שורה סטטיסטית ריקה כמעט לחלוטין, ולא סיפק את הסחורה באף אחד מצדי המגרש) ניסה לחפש את דייויס במסירה שלטעמי הייתה החלטה גרועה מאוד, בייחוד כשלברון היה פנוי. המסירה נגמרה באיבוד שלמעשה גמר את הסיכויים של הלייקרס לנצח ושלח את הסדרה האדירה הזאת אל משחק 6.

רבים באינטרנט כעסו שגרין לקח את הזריקה ואני יכול להבין אותם כי פופ היה פנוי וביום מצוין, אבל במצב שלברון נקלע אליו לא בטוח שהוא היה מצליח להעביר אליו מסירה, ואל גרין הייתה המסירה הכי בטוחה, וברור שאם הוא היה קולע כולם היו מהללים את שניהם ואת ההחלטה. אין מה לעשות, הוא היה הכי פנוי. מה שיותר הפריע לי הוא שאחרי הריבאונד, מוריס החליט על מסירה קשה מאוד, במקום לתת צ'אנס ללברון שהיה ביום מצוין.

 

בכלל, אני לא כל כך מבין את ווגל שבחר לא להעלות במצב כזה את רונדו או את קארוסו שהם מוסרי כדור הרבה יותר טובים ממוריס, בייחוד לאור העובדה שהיה לו משחק גרוע מאוד. זה גם היה חשוב כי הם היו יכולים להצליח לסחוט עבירה מאחד משחקני ההיט יותר בקלות ממוריס לטעמי, וגם עוד מוסר טוב בהתקפה זה תמיד עוזר כי זה פותח עוד אופציות.

החלק שבו הכי התאכזבתי מעבר להפסד, הוא לשמוע מאוחר יותר שארוסתו של גרין קיבלה איומים על חיה (!!!) אחרי ההחטאה של ארוסה. התנהגות בזויה, אלימה ולא ראויה. האם אני חושב שגרין היה השחקן בעמדה הכי טובה לקחת את הזריקה? כן. האם הוא ביכולת מספיק יציבה וטובה העונה ובפליאוף הזה? לא. האם זה מצדיק לאיים ברצח על ארוסתו רק כי הוא החטיא זריקה, חשובה ככל שתהיה? ממש אבל ממש לא. ברור שמי שאיים בבריונות הזאת הוא קומץ קיצוני, פנאטי ומאוד הזוי של אוהדים, אבל עדיין אסור לעבור על זה בשתיקה.

משחק 6 הלוהט בין ראשון לשני ב-02:30. האם הפעם סנופ דוג לא יזעם באינסטגרם שלו? יתברר. אל תפספסו!