אחר ההפסד המתסכל למילאנו בחוץ בשבוע שעבר בפתיחת היורוליג, הצהובים של ארז אדלשטיין יעלו לבכורה ביתית בניסיון להתאושש ולהשיג ניצחון ראשון. הכל טוב ויפה רק שממול עומדת לא אחרת מריאל מדריד האימתנית.

הגעתי לאולם שבו התאמנתי בתיכון, התיישבתי בפינה ולאט לאט התאספו 50 אוהדי הפועל חיפה שהתחילו לשיר את השירים מהכדורגל שאני כל כך מכיר מלווים בתוף ענק ובלי שנייה שקט.

אף אחד לא חלם שמכבי תקלע כמעט 100נקודות במילאנו. את היכטלות של גאודלוק כבר ראינו, שהקבוצה הולכת ומתחברת לאט לאט, רואים בהרבה דקות. אבל האין הגנה, אוי האין הגנה.

אין ספק שההכנה מלאת הפציעות לא הייתה אידיאלית. אך למרות חסרונו של וימס והשתלבותו של גאודלוק ברוטציה, יש הרבה מנטרות בעייתיות שהדליקו מספיק נורות אזהרה.

"ב N.B.A. נותנים לשחק כדורסל, כאן זה דומה יותר לקרב האבקות". גם סטודמאייר וגם גאודלוק ראו לנכון לציין את הפיזיות של הליגה כאן. וזה אחרי משחק אחד מול קבוצות די בינוניות. מה זה אומר עלינו באמת? ואולי על הכדורסל האירופי כולו?

דיברנו על: יובל שחם והחוויות בארה"ב ,אן בי איי, תקרת השכר, נדידת הכוכבים, אפקט דוראנט, דרים טים, כדורסל ישראלי - הפועל ירושלים ומכבי תל אביב

המבוגר האחראי שהלייקרס הביאו, לואל דנג, הוא שחקן נחמד בעל מוסר עבודה גבוה וקלעי טוב, אבל התפקיד הבכיר ביותר שלו עד עכשיו היה לשמש כינור שלישי בשיקגו

אחרי משחק האול סטאר הראשון (ראשון מתוך 15) שלו בשנת 97-98 בעודו רוקי, צ׳ארלס ברקלי אמר את המשפט הבא "היום ראיתי את העתיד והוא לובש גופיה מספר 21"

ילדותי,פחדן, רמאי!!!! לא פחות ולא יותר, זה מה שפרשני הNBA אמרו עליו בימים האחרונים מיד אחרי ההודעה המדהימה שהוא עוזב את הסינדרלה אוקלהומה-סיטי וחובר ללוחמים מאוקלנד ויוצר בעצם קבוצת סופר-על.

לצערי אני כותב את הפוסט הזה בחוסר רצון משווע. אני חייב לכתוב ולא לדבר מכיוון שהפה שלי עסוק בלעיסת כובע שכתוב עליו "ווריורס"