הזווית לסל

באופן אישי אני מאוד אוהב את לוקה. לא רק בגלל שהוא שחקן מוכשר בטירוף, אלא גם כי הוא מייצג מבחינתי הרבה יותר מרק שחקן. מבחינתי, דונצ'יץ' מייצג את כל הכדורסל האירופאי ומוכיח אחת ולתמיד שיש כישרון רב ביבשת הישנה.

הירוקים הפגינו במשחק את אותה העליונות והדומיננטיות עליה דובר כבר בטורים הקודמים ואותה כולם מצפים לראות ממועדון שלא שייך לליגה הזאת.

איך נוצר המצב בו אדם מן השורה, שלא ממש מתמצא בכדורסל, יודע שכספי נמצא ב-NBA כבר שנים, אבל אין לו מושג שליף, שנבחר במקום גבוה יותר מכספי בדראפט, משחק בNBA?

אז מסכמים ניצחון, למען השם? אני מרגיש כמו חזן צבאי שצריך לתקלט בטומורלנד, מה לי ולזה?

כמה חיכיתי למשחק הזה, וכמה לא האמנתי שככה הוא ייגמר. להוציא את הדרבי, המשחק מול קריית מוצקין בחוץ היה המשחק שהכי ציפיתי לו

הקמפיין הנוכחי סומן מההתחלה כקמפיין שבו יהיו חילופי משמרות בין הדור הישן לחדש, כשהמטרה הייתה לשלב כמה שיותר מהשחקנים הצעירים המבטיחים שלנו.

יש ספורטאים שהבינו שהפופולריות היא כוח, שיכולה לעזור לסחוף לשינוי חברתי, או סתם כאלה שהחליטו שהם לא מוכנים להנמיך פרופיל.

המסע שלי התחיל לפני בערך שנה וחצי, אז התחלתי את התהליך המרגש שבסופו הגיע הרגע הגדול מבחינתי – היציאה לקולג' עם מלגת כדורסל.

קברניטי האולם בחיפה החליטו שהשנה, עקב הירידה הצפויה בכמות הקהל בגלל הירידה ללאומית, מספיק לפתוח רק מזנון אחד בכל האולם.

מחול שדים, שמועות וממים שסובב ריב די סטנדרטי בין שני שחקנים שכבר לא פעם ולא פעמיים התעצבנו אחד על השני מול המצלמות