הזווית לסל

לכבוד חזרתה של הליגה מפגרת הקורונה וחידוש משחקי ה NBA ב"בועה", מישהו החליט לסדר לנו סקנדל אחד אחרון בדמות לו וויליאמס, הרכז/קלעי של הקליפרס, שקפץ לביקור במועדון חשפנות שלא לצורך. מיותר לציין את הרעש שזה יצר וכמובן העונש לא איחר להגיע (הציוצים והתגובות בסושיאל מדיה לעתים יותר גרועות מהעונש עצמו) ולכן חשבתי להתייחס לכמה ארועים אחרים מהעבר שנצרבו בתודעה

כריס פול הוא פוינט גארד, עד כה אין מחלוקת. כריס פול הוא רכז לתפארת, גם פה אין ויכוח. אז למה זה מרגיש כאילו כריס פול נשאר מאחור ואיבד כמעט מראש כל סיכוי לקחת אליפות?

ניתוח של הנסיבות מוביל למסקנה שעם קטש זה כנראה כבר לא יקרה והגיוני מאוד שהתסריט הזה יחזור בשנה הבאה. שלוש הדחות, שלוש סיבות להחלטה הקשה שאי אפשר לברוח ממנה.

הפיינל-פור כאן. אחת העונות המוזרות ביותר בתולדות הכדורסל הישראלי מגיעה לסיומה השבוע. הקבוצות התעקשו (לכאן או לכאן), הסגלים התחלפו, הקהל נשאר בחוץ ורמת הכדורסל ירדה, אך הכדורסל הישראלי גם בתקופה כזו סיפק לנו המון רגעים גדולים – אכזבות מחד ו"סינדרלה" אחת גדולה מנגד.

ניתוח של הדרבי התל אביבי השלישי, ללא סקוטי ווילבקין

למה אני כל כך מתרגש מילד בן 19 שאני לא מכיר, שהולך לעשות רילוקיישן לארה״ב ולפצוח בקריירת כדורסל? החלטתי לנצל את הזמן שהקורונה פינתה, ולנתח בצורה מעט שקולה יותר, מה גורם לי, ונדמה שלעיתים גם למדינה שלמה, להתרגש כל כך מילד מוכשר בכדורסל.

ככל שהקבוצה מוסרת מספר רב יותר של אסיסטים, כך היא משחקת משחק קבוצתי ושוטף יותר. קונספציה זו מלווה אותנו יום-יום במהלך משחקים, אך האם היא נכונה?

אחד הנושאים הכי מעניינים כיום, מלבד כמובן פגרת הקורונה והמשמעויות סביבה, עוסק בהשוואת שחקנים בהקשר למספר האליפויות שכל אחד לקח – האם הוביל, כמה קלע באותה עונה, מי שיחק לצידו ובאיזה שלב בקריירה כל זה קרה. אני לא מחובבי הז'אנר, אך במקרים מיוחדים בשמחה אביע דעתי, שכן הגיעו מים עד נפש.

בפרק #161 את אירחנו את החברים היקרים שלנו מכדורסל שפל אסף חי אדן ויותם וולק

מהקרבות על הפרקט, דרך הציוצים והראיונות ועד לשלשה ההיסטורית. ראסל ווסטברוק ודמיאן לילארד הם ככל הנראה שני הרכזים הטובים ביותר בדור האחרון שטרם זכו באליפות ה-NBA. הדמיון והשוני ביניהם, יוצרים בשנים האחרונות את היריבות הגדולה הבאה שכל עולם הכדורסל עוד עומד לדבר עליה.