קטונתי מלבקר את ברק בכר, שעובדתית הוא כבר אחד המאמנים הגדולים שהיו כאן, אבל הקבוצה הזאת שנבנתה מטראומת אי המחויבות והשובע של העונה שעברה פשוט לא מספיק איכותית

אנשים רבים תוהים, וביניהם אני, האם זוהי התחלת "הכיתה של שנת 2019'"? האם גומז וגרינווד הם הבקהאם והגיגס החדשים? אז בואו נכיר קצת לעומק את השישה האלו שיכולים להיות הגיבורים הגדולים של הכיתה הזו

הקדנציה הארוכה של ונגר בארסנל האפילה לחלוטין על עבודתו של ג'ורג' גרהאם, אך הוא יצק את היסודות הקריטיים להצלחת הצרפתי בארסנל והיה זה שהחזיר אותה לגדולה אחרי שנים ארוכות של דשדוש

בדיוק היום לפני ארבעים שנה יצא האלבום "החומה" של פינק פלויד, ואני תוהה ביני לבין עצמי, האם התקליט שהשפיע עליי כל כך בילדותי, ישמש אותי גם היום.

עצם העזיבה של איטליה היא המעשה הרציונלי והנכון שקן עשה עבור הקריירה שלו, אך מנגד מעבר דווקא לליגה הטובה בעולם מכל הבחינות היה מוקדם מדי. חלוץ לגיטימי לפרמייר ליג הוא כזה שמסוגל להעמיד מספרים בכל משחק, מצליח לעמוד בקצב הפיזי והמהיר של הליגה ומצליח בו בעת גם לתרום מהספסל בעת הצורך וגם לשנות את המשחק.

בתקופה בת שש העונות שלו באיטליה עד כה, גילינו דבר מרתק על היגוואין, את הלב שלו

מחקר של ESPN שבדק את החלטות שופטי הטלוויזיה במהלך העונה עד כה העלה כמה ממצאים: באופן כללי שונו 29 החלטות כאשר אושרו בעקבות הבדיקה שבעה שערים, נפסלו 18, נשרקו חמישה פנדלים, אחד בוטל, ונשלף כרטיס אדום אחד.

החודש האחרון היה מהטובים ביותר בקריירה של פאולו דיבאלה, ולא רק בגלל יום הולדתו ב-15 לחודש. השחקן, שחווה עונת נפל בעונה הקודמת תחת מסימיליאנו אלגרי והיה עם רגל וחצי מחוץ למועדון בקיץ, חזר לפרוח ולככב ביובה תחת מאוריציו סארי. אבל מה בדיוק קרה שם?

"הדרך הטובה ביותר להימנע מאכזבה היא לא לצפות לשום דבר, מאף אחד." אפשר לקשר בין המשפט הזה ללא מעט תחומים בחיים. לא מעט פעמים, כדורגל משקף אותו יותר טוב מהכל.

לבשאקשהיר יש את שקרטל, קלישי ודמבה בה. ולבשיקטאש את אלנני, רואיז ויילמאז. לפנרבחצ׳ה יש את מוריקי, בלוזוגלו, גוסטאבו ודיראר. ולגלאטסראיי את פגולי, אנזונזי, באבל ומוסלרה. לטרבזונספור יש את סורלות׳, סטארידג׳ ו-וואקמה. וסיבאספור? לה יש לב ונשמה.