לאחר ניצחון ארגנטינה יצאו מסי וחבריו נגד העיתונות בטענה לחוסר כבוד לשחקני הנבחרת. חדירה לחיים הפרטיים או זכות הציבור לדעת?

יום אחרי הדרבי ''האמיתי'' בעיני סוגדי ה-''לה ליגה'', יפגשו שתי היריבות המילאנזיות, מילאן ואינטר לדרבי סוער במיוחד, שלשם שינוי, המון מונח על הכף במפגש הזה

מי האידיוט. מי האידיוט שנתן לאדם כמוני, אנגלית משובשת בפיו וחוסר ניסיון תיירותי במזוודתו, לצאת למסע הזה.

יש משחקים שאין לי יותר מדי מה לכתוב עליהם, אז חזרתי שוב ללאונרד כהן כדי למצוא אצלו את המילים הנכונות, ואכן הוא ראה את הנולד וידע לתפוס חלק מהאירועים במגרש

ראשי המועדון הצהירו שיבנו את מילאן החדשה על בסיס שחקנים איטלקים וצעירים, ובעידן הנוכחי זה אומר להפוך פחות או יותר לסוג של ווסטהאם

"תשמע, זה נראה שיש לו אחלה טאץ', לפריצה הזה" אמרתי לחבר אחרי המשחק נגד באר שבע.

דיברנו על: הצגת דף הפייסבוק "שקר הסוכן, הבל הפרשן", הלנת השכר בכדורגל הישראלי, פגרת הנבחרות, מבט לחלון העברות של ינואר ושאלת הבונוס.

מודה שהתגעגעתי. אין מה לעשות, כדורגל נבחרות הוא לא מספיק סקסי ויפה כמו כדורגל קבוצות, אפילו אם יש ברזיל נגד ארגנטינה ונבחרת ישראל סוף סוף מנצחת מדורגת מעליה.

"מה לכתוב על המשחק הזה?" אני שואל את עצמי. "אם אין לך רעיון טוב עדיף שלא תכתוב" עונה לי עצמי "אחרת יצא לך משהו סתמי."

הכדורגלן הארגנטינאי שהספיק לכהן כקפטן בשכונת התקווה, הפך במהרה לסמל כתום ולרבים זה הרגיש ממש כאילו הוא גדל במועדון