הזווית לחיבורים

הליגה האנגלית הסתיימה השבוע עם טעם מעט חמוץ. זה לא רק הכישלון של האנגליות באירופה, אלא עובדה שמרבית קבוצות הצמרת מסיימות את העונה לא מרוצות.

בתור ילד נחרט בזיכרוני הזלזול והיהירות של אוהדי ברצלונה, אותה יהירות שאני מזהה בחלקם גם היום. יהירות שזיהיתי בפרצופו של רומאריו כאשר עלה למגרש. מילאן של קאפלו לא נתנה לברצלונה סיכוי.

לא בא לי לפרגן לקבוצות ישראליות אחרות, לא למכבי פ"ת שמפרקת את פרטיזן בלגרד, לא למכבי חיפה שמנצחת את פרגי וההרכב המשני של מנצ'סטר יונייטד ובטח לא ליריבה העירונית, לא בארץ, לא באירופה, ולא בליגה הבין-גלקטית מיסודו של שר החלל דני דנון.

בשנה הבאה מכבי חייבת לשחק באירופה ושם, כקבוצת אנדרדוג, היא לא צריכה לשחק כדורגל יפה והמערך של פאקו אמור להיות יעיל יותר במשחקים האלה.

ז'אן מארק בוסמן היה שחקן עבר בלגי ששיחק בקבוצת רויאל קלאב ליאז' בליגה הבלגית הראשונה. עם תום חוזהו ב- 1990 הציע לו המועדון הבלגי לחתום על חוזה חדש במשכורת מינימום, הנמוכה משמעותית ממשכורתו בחוזהו הישן.

בורוסיה דורטמונד ו-וולפסבורג יתמודדו בשבת בגמר הגביע הגרמני במה שאמור להיות העברת השרביט הרשמית של תואר המרעננת הרשמית של אירופה.

ישראל ואנגליה הם שתי המדינות היחידות המייחסות חשיבות רבה לגמר גביע המדינה. חשיבות כזו שזכייה בגביע שווה כמעט לאליפות. אצלנו אוהבים את הממלכתיות, את לחיצת היד לנשיא, את ההמנון ואת טקס ההנפה.

יצא לי להיות בלא מעט משחקי כדורגל בחיים שלי אבל תמיד כשמדברים איתי על ערב קסום של כדורגל אני נזכר במשחק הזה הקופה ליברטדורס ליגת האלופות של דרום אמריקה הבמה הגדולה ביותר ביבשת

הפרידה לא הייתה קלה. המון חוויות עברו עליי במקום הזה. אליפויות, אכזבות ,שערים מטורפים, השמטות של דוידוביץ, ביצועים גאוניים של ברקוביץ – רביבו – בניון - קטן ובעיקר הרבה ראובן עטר המלך. גם קצת אופיר קופל חווינו באצטדיון הזה.

מה שמאפיין את אוהדי מכבי ת"א היא העובדה (חיובית או שלילית תחליטו אתם) שהם לא יודעים שובע, כמו אותם מיקרופאדג'ים ב"החיים" שאוכלים את כל הפסולת שיש בגוף האדם עד שהם מתים.