הגיבורה שלנו היא ג'סי גראף. בגיל 35 ג'סי משלבת בין חייה כפעלולנית בסרטים למתמודדת בתכנית, כאשר התחרתה כמעט בכל עונה החל מעונה 5 בשנת 2013

כששומעים היום את השם "ג'וזפה מאצה", מיד חושבים על סן סירו – מקדש הכדורגל. אבל הסיפור שעומד מאחורי האצטדיון הוא הסיפור של ג'וזפה מאצה, הוא הסיפור של הכדורגל.

ייתכן כי אני במיעוט בדעה זו, אם כי קשה להגיד שלא מגיעות תהילה והכרה למתאגרף שזכה ברצף בתואר אלוף העולם ב-4 קטגוריות משקל כבד שונות. ורוי ג'ונס ג'וניור הוא בדיוק מתאגרף כזה, ליתר דיוק – המתאגרף הזה, שכן, הוא היחיד שהגיע להישג זה.

אחרי סיכום האביב ופינה קטנה בג'ירו ד'איטליה - הגיע הזמן לסכם את שלושת החודשים האחרונים של רוכבי הפרויקט.

הטור השנה סיפק לנו אין סוף נקודות מעניינות, אנקדוטות משובחות או סתם מחשבות חדשות לשקוע בהם, ובגלל שדנו כל כך על אלאפיליפ העצום, ברנל הכוכב, סאגאן המלך או בארדה המאכזב (?), אבחר להתמקד דווקא בנקודות נישתיות (יחסית) שלדעתי חמקו מן הנוף הסיקורי.

כשאני חושב על הקרב הזה, אני קצת נזכר ב WWE. לא בגלל שהקרב "מתוסרט" (להיפך), אלא מכיוון שמדובר בקרב בין שתי דמויות מנוגדות לחלוטין, שמוציאות המון אמוציות מהאוהדים. יש כאן מקרה קלאסי בין הגיבור, האיש הטוב שמייצג את כל מה שאוהדי הספורט המסורתיים אוהבים ויש את ה"רע". הלוחם שעסוק יומם ולילה ב"חימום" האווירה, וגורם להמוני אנשים לרצות לראות אותו סופג מכות מה"טוב".

אבל מעבר לכאב הרגעי שהעיב על טורניר טוב מאוד של רוג'ר, אנסה להסביר מדוע גמר ווימבלדון 2019 לא היה עוד גמר ווימבלדון ולמה המשחקון ה-16 במערכה החמישית השפיע לא רק על היסטוריית הטניס, אלא על הספורט כולו.

"אבי פרץ? מי, ההוא משדרות? נו, מה איתו? הוא מאמן בליגה ג' או משהו, לא?" אבי פרץ רבותיי, הוא כל מה שאנחנו רוצים להיות. אבי פרץ הוא המראה של כולנו.

ב-19 ביולי 2018 עולם ההחלקה על הקרח הוכה בתדהמה. בגיל 25 נרצח אחד מהספורטאים הטובים בתולדות קחזסטן, דניס טן.

מקס ריפר עוזר לנו ללמוד על מחלת הסוכרת ועל המשמעות שלה בספורט