איכשהו הסתיימה העונה הסדירה של הליגה ב - 17 שבועות, לפי התכנון. עונה מוזרה שהושפעה מאוד ע"י הקורונה, עונה שלא הייתה בועה, אלא קבוצות שלמות שטסו מעיר לעיר, ישנו במלונות, גרו עם המשפחות שלהם ומן הסתם נחשפו למוקדי הידבקויות.

הסיבוב השני של עונת היורוליג מתחיל, כשהמטרה של מכבי תל אביב היא אחת - כניסה לשמינייה הראשונה בסיום העונה הסדירה

סיבוב ראשון של יורוליג מאחורינו והגיע שלב הסיכומים עם הפנים לסיבוב חדש. מי היו המרשימות, המאכזבות, המפתיעות בדירוגי עוצמה בסגנון פודיום, MVP ותגלית הסיבוב. יאללה מתחילים.

כולנו מכירים את בית״ר ירושלים. כנראה שכולנו מכירים גם את בית״ר תל אביב. עכברי כדורגל יכולים לספר על בית״ר חיפה ועל בית״ר באר שבע. אבל על בית״ר אריתריאה שמעתם?

אף אחד לא יכתוב לנו, השחקנים החובבניים, איך תמיד בחרו אותנו ראשונים בכוחות, איך היינו מסוג השחקנים שתמיד מוסרים במצב של שניים מול שוער, איך הם זוכרים את השער ההוא שהבקענו באותו מגרש שכונתי בוולה לחיבור ופנימה

שלוש קבוצות חותמות את 2020 עם חיוך ועם הרבה תקווה שהשנה החדשה תהיה 'שלהם'. המשותף לשלושתן, אחרי עשור הן יכולות להשיב אליהן את תואר האליפות.

אחת המטרות של מאמן של קבוצת על היא לא להיות תלוי בכוכב אחד - להצליח להחזיק סגל שחקנים מספיק רחב, כדי שפציעה לא תסגור את הגולל על תכניות מקצועיות. כיום רוטציה וסגלים עמוקים זה שם המשחק.

כשהמאבק במסגרת המקומית נראה אבוד, התקווה הגדולה של דורטמונד היא לנסות וללכת עד הסוף בליגת האלופות, בטח בתקופה המשוגעת של מגפת הקורונה. בשביל זה היא תצטרך את האלאנד שעדיין מחלים מפציעה, אך העיניים של האוהדים נשואות קודם כל לכוכב הקבוצה בשנתיים האחרות – ג'יידון סאנצ'ו.

לאור המצב הקשה של ארסנל, נבחן מי מהשחקנים בשוק יכולים להיות האנשים שירימו את התותחנים חזרה לטופ הפרמיירליג

בשנה וקצת האחרונות ניתן לראות את חילוף הדורות שקורה בברצלונה ובקבוצה נותנים ללא מעט צעירים את ההזדמנות להוביל. זה נובע משתי סיבות עיקריות - הראשונה היא שזה המוטו של ברצלונה, לגדל ולטפח שחקנים שגדלו בלה מאסיה והשנייה היא ההתנהלות הכלכלית הלוקה והרכישות הלא מוצלחות כששילוב הצעירים הוא סוג של חבל ההצלה היחיד שהם יכולים לאחוז בו.