עד לבחירתו של טראמפ לנשיאות ארצות-הברית הקשר הקיים בין ספורט לפוליטיקה כמעט ולא בא לידי ביטוי, כך שספורט היווה למעשה בריחה מחיי היום-יום המעיקים. ההתעסקות הבלתי פוסקת של הנשיא לשעבר בקבוצות המיעוט גרמה לספורטאים ולבעלי הקבוצות לשבור את שתיקתם ולהביע את דעתם הכוללנית על דברי הנשיא.

סוגיית הסופר ליג בכדורגל עלתה השבוע שוב לכותרות אחרי הודעת ההתפטרות של ברתומיאו, נשיא ברצלונה. האם זה טוב לכדורגל האירופאי ומה המחיר של זה?

מוזר לחשוב על כך, אבל ז'לגיריס קובנה הגיעה להיכל אמש כפייבוריטית. קבוצה מאומנת, סגל מאוזן ובעצם כל מה שמכבי לא. אבל עם כל הכבוד למרטין שילר ופתיחת העונה הנהדרת שלו, יאניס ספרופולוס העניק לו אתמול בהיכל שיעור בכדורסל.

אם מנצ'סטר יונייטד תודח בשלב הבתים של ליגת האלופות, אנו אמורים להיות מופתעים? ואולי אנו אמורים להיות מופתעים אם דווקא תעלה? האם היא אוהבת דווקא משחקים מול יריבות קשות על הנייר לכאורה, וצריכה אותם כדי לחזור למסלול הניצחונות? האם זו תהיה הפתעה אם גם בסוף העונה הנוכחית היא תסיים בליגה באחד מארבעת המקומות שנותנים את הכרטיס לליגת האלופות?

אני אוהד מכבי חיפה הדוק מגיל צעיר ויצא לי לחשוב על קבוצת הנוער של המועדון וההישג ההיסטורי שעשתה הקבוצה בעונות 2012/13 ו-2013/14, כאשר זכתה שנתיים ברציפות בדאבל (גביע המדינה ואליפות הליגה). זהו הישג שלא נעשה בארץ, הן בליגות הצעירים והן בליגות הבכירות. כשבע שנים לאחר הישג אדיר זה, כיום השחקנים בגילאים 24-27 וזהו גיל בו שחקן הופך להיות משמעותי בקבוצה. כעת נבחן האם טענה זו צודקת ומכבי חיפה של היום מתבססת על שחקני הנוער מאותן שנתיים מושלמות.

קשה היה שלא להתלהב מהתצוגה של ברצלונה ביום רביעי שעבר בליגת האלופות מול יובנטוס. לרגע אחד הייתה הרגשה שחזרנו במנהרת זמן לתקופות היותר יפות של ברצלונה כקבוצה הדומיננטית באירופה. התצוגה הזו, לאחר שנתיים מאוד לא טובות במפעל, היתה הפתעה גדולה. השאלה היא האם מדובר במשהו חד פעמי או שהשתחרר משהו שיחזיר את הקטאלונים למרכז הבמה האירופאית.

לפני שנתיים וחצי עולם הכדורגל השתנה. מערכת הVAR נכנסה למשחק והפכה אותו מקצה לקצה. הואר הוסיף המון לכדורגל, דייק אותו, ליטש אותו ובעיקר האט אותו, אבל אי אפשר להגיד שהוא עשה רק טוב.

בשנים האחרונות מתחולל ויכוח מהי הליגה הטובה העולם – הפרמיירליג האנגלית ,או הלה ליגה הספרדית. אני לא מתכוון להיכנס לעובי הדיון הזה, אך דבר אחד ניתן לראות בוודאות - בעוד בליגה האנגלית מובקעים שערים רבים, בליגה הספרדית נראה שיש בצורת שערים.

בסקוטלנד ובסרביה כבר בקושי זוכרים מתי ההמנון הלאומי שלהן התנגן כמה דקות טרם שריקת הפתיחה למשחק במסגרת היורו. בנבחרת מהאי הבריטי מחכים כבר 25 שנים לשחק סוף סוף באליפות היבשתית ובכללי כבר 23 שנים בטורניר גדול ואילו במדינה מהבלקן מחכים להופעה של הנבחרת הלאומית ביורו כבר 21 שנים. אבל ביורו 2021 יש מקום רק לנבחרת אחת מבין השתיים הנ"ל.

נכון להיום, מנור עוד לא ייצב את מעמדו כשחקן הרכב בשחטאר דונייצק וכבר כלי התקשורת בארץ וההתאחדות לכדורגל בעצמה, שואלים האם הוא הולך להיות השחקן הישראלי הגדול אי פעם. למי זה טוב? למה הציפיות האלה?