// מאת נתיב כפרי
אחת המטרות של מאמן של קבוצת על היא לא להיות תלוי בכוכב אחד – להצליח להחזיק סגל שחקנים מספיק רחב, כדי שפציעה לא תסגור את הגולל על תכניות מקצועיות. כיום רוטציה וסגלים עמוקים זה שם המשחק.
כמה שמענו בשנה שעברה שברצלונה סובלת מספסל קצר מזה של ריאל מדריד ולכן היא לא הצליחה לעמוד בלחץ? כמה שאלו על שחקני ליברפול כמה הקבוצה תלויה בטריו ההתקפי? לשם כך הובאו שחקנים כמו שאקירי וג'וטה, שהיו כוכבים בקבוצות שלהם והפכו לשחקני ספסל משלימים לטריו ההתקפי. עם ג'וטה זה עבד יותר עד שנפצע, עם שאקירי קצת פחות (או שלפחות לטעמו של קלופ. אישית לא מבין למה הוא לא מקבל דקות).
ועם זאת, אנו רואים שלמרות הרצון להגיד "ריאל לא תלויה בבנזמה כפי שברצלונה תלויה במסי", התלות הזאת נשמרת גם כשיש סגלים יותר עמוקים ובעונה לחוצה כמו העונה של פוסט הקורונה (או כמעט פוסט) חשים את התלות הזאת יותר מכל. כי דווקא בעת שיש יותר משחקים בפחות זמן, יש תלות גדולה יותר גם ברוטציה בגלל שמאמנים יותר מפחדים על הכוכבים. מנגד, ממש כפי שקרה בשבועיים האחרונים לכוכבי טוטנהאם סון וקיין, העייפות משחקת תפקיד מכריע בתפקוד של הכוכבים המרכזיים.
בעצם, לכוכבים אין תחליף. לסטר, שהיא קבוצה שמצד אחד יכולה העונה להתמודד על האליפות באנגליה ומצד שני היא בעלת סגל קצר יותר מכל המתמודדות האחרות (אולי לא טוטנהאם, אבל בהחלט צ'לסי, ליברפול ויונייטד), ומאידך קבוצה שלא כופה את עצמה על הליגה בצורה שתביא לה אליפות, תלויה ללא עוררין ביכולת של וארדי המזדקן. במשחק שבו הוא משחק וכובש, לסטר עושה תיקו קל נגד מנצ'סטר יונייטד דווקא כשזו חוזרת לכושר הטוב ביותר שלה, ואילו בלעדיו, עם איאנצ'ו כמחליף די אפרורי, יומיים אחרי אותו תיקו, לסטר בקושי מחלצת תוצאת שוויון נגד פאלאס הבינונית ומטה. מאמן לסטר לא באמת יכול להרשות לעצמו לאבד את הכוכב המרכזי שלו ומושיב את וארדי על הספסל עד לדקה ה-66, ואז זה כבר מעט מדי מאוחר מדי.
הכל בגלל שבפרמייר ליג דורשים משחקנים לשחק בתקופת חג המולד בפער של 48 שעות, פער לא הגיוני שיוצר עומס מיותר אצל השחקנים. דווקא בעונה כל כך עמוסה, היה נכון יותר לדחות את המשחקים ביממה ולתת לנו לראות את הכוכבים משחקים. אבל זו לא הדוגמה היחידה לכוכב שסובל מעומס משחקים ופשוט לא מייצר עבור הקבוצה, מה שמשפיע בסופו של דבר על תוצאת המשחק: מוחמד סלאח, שרק לפני שבוע וחצי נכנס בדקה ה-57 בישל וכבש צמד ב-7-0 המדהים על אותה פאלאס (גם כן במשחק חוץ), היה פשוט אנמי לחלוטין ביום ראשון האחרון במשחק הבית נגד ווסט ברומיץ' החלשה. וכך קרה שבמשחק שאתה מצפה משחקן על כמו סלאח לכבוש שלושער קל בבית (ועל כך יעידו כמעט 2.5 מליון מאמני פנטזי פרמייר ליג ששמו את סרט הקפטן באותו משחק על זרועו של סלאח בתקווה להפגיז), סלאח פשוט היה תשוש ולא באמת תפקד. לא עזר ששיחקו איתו פירמינו ומאנה, שבסך הכל כבש והיה טוב.
אם כך, לא יער אלא דובים. המאמן יהיה תלוי בכוכבים שלו לעד, התוצאות של המשחקים תלויות לרוב בכוכבים המרכזיים ובתפקוד שלהם על המגרש, ממש כמו במקרה של ליברפול, זה של טוטנהאם וזה של לסטר. זה נכון שלעתים תתקבל תוצרת נהדרת מהספסל, כמו באותה זכייה מופלאה של ליברפול באליפות אירופה, אבל כשהכוכב לא פוגע, גם התוצאה תהיה בהתאם. אי אפשר להחליף באמת כוכבים מרכזיים בקבוצה. בגלל זה הם כוכבים. וגם אם שחקן עושה את התצוגות הטובות ביותר, עם הזמן העומס ושינוי המומנטום הטבעי לכל ענף ספורט, היכולת לא תישמר ויהיו תוצאות מפתיעות. זה כנראה גם היופי בכדורגל, משהו נוסף שהופך אותו למרתק.
