ייתכן כי לאחר ה-1 באוקטובר 2017, תעבור יבשת אירופה, וספרד בפרט, טלטלה כלכלית אשר בסופה קבוצת הכדורגל של ברצלונה תהא המפסידה הגדולה.

לא ברור מה יש בקהל של מכבי תל אביב, שאני חלק ממנו, שמלהטט בין שני צדי הגבול העובר בין אהבת שחקן לפולחן אישיות

במקרה של עסקת עטר, לקרויף יש 2 אפשרויות: לקבל את דרישות חיפה ולשלם או לא לקבל את דרישות חיפה ולהישאר ללא השחקן. מאידך, לשחר יש 2 אפשרויות: למכור את עטר במחיר שהוצע ע"י מכבי או לא למכור את עטר ולהשאירו בחיפה.

צחוק הגורל, ושלוש עונות לאחר פארסת הפיטורין של פאקו, עומד על הקווים לא אחר מאותו קרויף, והכדורגל של הקבוצה שלו (כרגע) לא מבריק ביופיו.

מעט לא ברורה הציפייה של אוהדי הכדורגל לקבל משחק כדורגל איכותי, כאשר בין הגורמים המעורבים במשחק הם: חודש יולי, קבוצה של ישראלים, קבוצה של אלבנים, 33 מעלות חום ולפחות מספר כפול של אחוזי לחות וכל זאת בשלב המוקדמות הראשון (!) של הליגה האירופית (!!)

מה שעבר על מכבי מקיץ 2016 ועד פאתי קיץ 2017, הוא לא פחות מסחרור של איבוד עשתונות, שלא רק הביא את מכבי ת"א לנקודת ההתחלה, דהיינו טרם הבאתם של קרויף ושלישיית גרסיה, אלא אפילו עד לימי נמני ואיווניר העליזים והזכורים לשמצה

אז כשירות עבורכם, אוהדי הפועל ת"א ואוהדי השמחה לאיד, עמלנו יחד על סקירת אוריינטציה לאוהד הנבוך בליגת המשנה. התוצאה, לפניכם.

בתקופה האחרונה אני מרגיש כאילו שנשרקים המון פנדלים מכריעים, או הרבה פנדלים באופן כללי. בדקתי בשלוש העונות האחרונות ב-4 הליגות הגדולות מהי כמות הפנדלים שנשרקה ביחס לכמות המשחקים ששוחקו

"כמה מעלות טובות" - כך מתחיל הפיוט שכולנו שרנו במהלך ליל הסדר. כמה מעלות טובות קיבלנו אוהדי מכבי ת"א? עם בואו של קרויף, קיבלנו המון דברים טובים שקל לנו לשכוח, כמו כל אוהדי הכדורגל כפויי הטובה

אחת לתקופה אבחר נושא מעניין מהליגה שלנו ואציג אותו דרך הנתונים. והפעם – על הקהל והאצטדיונים בליגת העל.