לפני בערך שמונה חודשים, נתנו למאגפייז ארבעה שערים, השער האחרון ששאקירי כבש, האם הוא יהיה על המגרש?

מתישהו אנטוניו בראון חזר להתאמן ונראה שהכל בסדר, עד שיום לפני פתיחת העונה הקבוצה הודיעה שהיא קונסת אותו בגין התנהגותו ומשחררת אותו

הסיקור התקשורתי שקיבל תהליך הפירוק של בארי מאנגליה היה משמעותי הרבה יותר מההתייחסות בישראל. כל אתרי הספורט נתנו לכך כותרות ראשיות, ערוצי הספורט הקדישו לכך מקום נרחב וכל הפודקאסטים הנחשבים דיברו על זה

"our identity is intensity" קלופ הוא בעל יכולת ביטוי מרשימה, והפעם הוא ממש התעלה על עצמו, כשאחרי המשחק מול ארסנל הוא הנפיק סלוגן מבריק. משפט של קופירייטר. יותר טוב מהפרסומות של בזק. שם בכיס הקטן את עומר אדם וגידי גוב. נראה לי שאני אאמץ אותו.

שתיים משש הגדולות נפגשות, שתי היחידות עם שש נקודות, אוקס נגד קבוצתו לשעבר, יש פוטנציאל לסיפורי VAR, קלופ מגרמניה, השוער מספרד, אצלם זה הפוך, אחד לאחד.

האזנתי השבוע לתוכניות פתיחת העונה של שניים מהפודקאסטים המובילים בישראל, "הפודיום" ו"הזווית" שלנו. האזנתי, ונהניתי מהניתוחים המקצועיים, השיחה הקולחת והאווירה הכיפית בשני האולפנים. האזנתי והתרגזתי. האזנתי וכעסתי.

מתחילת העונה ניתן היה להתרשם שליברפול משחקת בקו הגנה גבוה יותר לעומת העונה הקודמת, ואני ניסיתי להבין מה ההיגיון של קלופ לשנות את המערך הכל כך מצליח שלו.

ניצחון בהפרש גבוה עם הרבה גולים, כדורגל שמח, המשכיות למגמות חיוביות מהעונה שעברה ומחויבות להצלחה. היו גם מעט עננים בשמיים, אולם הם לא מספיקים כדי להסתיר את השמש.

לפני העונה האחרונה הייתי משוכנע שליברקלופ יכולה, צריכה וראויה לזכות באליפות. ומצד שני ראיתי צרות וקשיים אצל כל המתחרות, למעט סיטי.

הם זכו להיות כוכבי טלוויזיה, ולו לשעה קלה, ואנחנו זכינו לראות סיפורים אנושיים בזכות הכדורגל. ואם לדייק, אני זכיתי לראות את עצמי על המסך, וגם לראות את מי שהייתי רוצה להיות, ותרשו לי להניח שזה נכון גם לרובכם.