לפני תחילת עונת 2019 סימנתי שמונה רוכבים מבטיחים, שעדיין לא היו על מרכז הבמה (לא רכבו בגרנד טור). סיום תקופת מרוצי האביב הוא הזדמנות נהדרת לעבור על הישגי הרוכבים עד כה בעונה. מתיו ואן דר פול היה כל כך משמעותי וכל כך מוצלח שהוא קיבל טור משלו, את שאר הרוכבים נסקור עכשיו.
ווט ואן ארט
למי שאינו זוכר או פיספס, ווט ואן ארט היה רוכב סייקלו-קרוס במשרה מלאה עד לסוף פברואר [ותוכלו לקרוא על כך בטור בו הוא הוצג – הטור השלישי של הפרויקט], עונת הקרוס שלו הייתה מאוד מתסכלת, בגלל הנמסיס שלו כמובן – מתיו ואן דר פול. ואן ארט הצטרף לקבוצת הכביש Jumbo-Visma בראשון למרץ והפך באופן רשמי לרוכב כביש. למחרת ההצטרפות הוא סיים בדבוקה השנייה (ובמקום ה-13) במרוץ האביב הראשון – Omloop Het Nieuwsblad (1.UWT). כעבור שבוע ואן ארט רכב ב-Strade Bianche (1.UWT), ואן ארט היה מבין שלושת הרוכבים שיצרו את המהלך המכריע, 23 קילומטרים לקו הסיום, אך הוא לא עבד בקצב של פוגלסנג ואלאפיליפ ונשאר מאחור. כאשר השניים מקדימה התחילו לעשות פרצופים אחד לשני, ואן ארט חזר אליהם ברכיבת סולו אמיצה. בעלייה האחרונה לתוך סיינה ואן ארט כבר היה גמור ושיחזר את התוצאה שלו מהשנה שעברה – המקום השלישי.
במרוץ Milano-Sanremo (1.UWT) שהתרחש כעבור שבועיים, ואן ארט היה חלק ממהלך המכריע על הפוג'יו והגיע בקבוצה של 12 רוכבים לקו הסיום, הוא סיים שישי בספרינט. המרוץ הבא של ואן ארט היה E3 BinckBank (1.UWT) וגם בו הוא היה חלק מהמהלך המכריע כשעקב אחרי מתקפה של גרג ואן אברמט כ-20 קילומטרים לסיום. בספרינט בין חמשת הרוכבים שהגיעו יחד לקו הסיום הוא הגיע שני, אחרי זדנק שטיבר מקוויק-סטפ (שעבד הכי פחות קשה בסיום, כיוון שבוב יאנגלס, חברו לקבוצה, היה לפני ארבעת הרוכבים האחרים ונתפס רק בקילומטרים האחרונים). שני המרוצים הבאים של ואן ארט היו פחות טובים, Gent-Wegelgem (1.UWT) הסתיים בספרינט המוני (ואן ארט סיים 29) וב-Ronde van Vlaanderen (1.UWT) הוא היה פחות פעיל וסיים בדבוקה הקדמית (זו שהתחרתה על המקום השלישי), במקום ה-14.
ואן ארט היה אחד הפייבוריטים לנצח בפריז-רובא, ב-2018 הוא סיים במקום ה-13 במרוץ כשסביבו קבוצה חלשה הרבה יותר (שגם איבדה רוכב באותו המרוץ). בסקטור המפורסם – ארנברג, סקטור ארוך וקשוח מאוד, ואן ארט סבל מתקלה טכנית שגרמה לו לאבד כדקה מהפלוטון. מרדף סולו, כולל נפילה, במשך כ-25 קילומטרים החזיר אותו לפלוטון, כ-70 ק"מ לסיום. ואן ארט פיספס את המהלך המנצח של נילס פוליט כמה קילומטרים אחרי שחבר לפלוטון אבל יזם גישור בעצמו כ-55 ק"מ לסיום. הגישור הזה הצליח ו-ואן ארט היה בדבוקה בת שישה רוכבים בקדמת המרוץ, בפער מספיק גדול שהבטיח שהניצחון יגיע מהם. כמובן שתוך כדי המרוץ ההשוואה הבלתי נמנעת למתיו ואן דר פול ולקאמבק שלו בפלנדרס עברה לכולם בראש, אך בעוד מוד"פ הצליח לסיים רביעי אחרי קמאבק מפואר, לואן ארט "נגמר המיכל" ב-20 הקילומטרים האחרונים והוא התנדף עד למקום ה-22 במרוץ.
המרוץ האחרון של ואן ארט באביב היה Amstel Gold Race (1.UWT) וההשוואה שוב מתבקשת – בעוד ואן דר פול ניצח בתרחיש שנראה חסר היגיון, ואן ארט כבר לא עמד בעומס וסיים במקום ה-58 הלא רלוונטי. לסיכום האביב של ווט ואן ארט אגיד שהוא יכול להיות מאוד מרוצה, אומנם הוא לא השיג ניצחון למרות שהיה קרוב כל כך, אבל הוא הצליח להיות תמיד בעניינים למרות חוסר ניסיון. מסתמן שהקריירה של ואן ארט הולכת לכיוון רוכב על בלגי שמצטיין במרוצים חד-יומיים, איפשהו על הסקאלה שבין גרג ואן אברמט לבין פיליפ ז'ילבר וטום בונן. אנחנו נמשיך לעקוב.
טדאיי פוגאצ'אר
פוגאצ'אר התחיל את הקריירה המקוצענית שלו ב-Tour Down Under (2.UWT) שבאוסטרליה, הוא סיים בו במקום ה-13 החביב, במרוץ לא היו הפרשי זמן משמעותיים והוא הוכרע בעיקר על הקטע האחרון (בו פוגי איבד 20 שניות) ועל בונוסים.
המרוץ המשמעותי הבא של פוגי היה ה-Volta ao Algarve (2.HC) בפורטוגל בו הוא היה אמור לשמש דומסטיק לפאביו ארו. כבר בקטע השני ארו נשבר בטיפוס האחרון ופוגאצ'אר נשאר בקבוצה הקדמית, מפה לשם, פוגאצ'אר הקדים את ווט פולס, אנריק מאס, סאם אומן ואמארו אנטונש וחצה את הקו ראשון!
פוגאצ'אר לבש את חולצת המוביל ולמחרת היה קטע נגד השעון. כזכור מהטור בו הצגתי אותו [הראשון בפרויקט] יכולות הנג"ש של פוגי היו לא ממש ידועות אך הייתה לו תוצאה טובה מהטור של סלובניה. הציפייה הייתה שפולס ומאס, רוכבי נג"ש טובים, ייקחו ממנו את ההובלה ויתחרו ביניהם על הדירוג הכללי, אך פוגאצ'אר נתן הופעה מדהימה, סיים חמישי בנג"ש ופתח פער של חצי דקה בדירוג הכללי. הקטע הרביעי היה ספרינט והקטע החמישי היה האחרון והכריע את המרוץ. פוגאצ'אר נראה חלש יותר בטיפוס וסורן קראו אנדרסן לקח עליו קצת זמן, השעון תיקתק כנגד פוגי אבל הוא חצה את הקו בפער מספיק קטן וניצח את הדירוג הכללי בגיל 20. על פי ה"היסטוריונים של הענף" לא היה מנצח GC בקטגוריית HC או WT (או מקבילה) כל כך צעיר מאז תקופת מלחמות העולם.
הבלוק המשמעותי הבא של פוגאצ'אר היה בספרד, ראשית ב-GP Miguel Indurain (1.1) בו סיים שישי ואז בטור חבל הבאסקים [Itzulia Basque Country (2.UWT)]. בנג"ש שפתח את המרוץ פוגאצ'אר שוב עשה זמן טוב (סיים 18) אך בקטע השלישי הוא נקלע לתאונה מאוחרת ואיבד דקה בדירוג הכללי, בשאר הימים הוא היה מקדימה והיה אפילו חלק מהמהלך המנצח בקטע האחרון. את המרוץ הוא סיים במקום השישי בדירוג הכללי – דקה ו-36 שניות אחרי המנצח.
במרוצי האביב האחרונים הוא לא בלט במיוחד. אפשר להגיד שאחרי האביב המפתיע הזה פוגאצ'אר כבר מיצב את עצמו, בגיל 20, כרוכב דירוג כללי משובח, לפחות במרוצים באורך של שבוע. במבט קדימה, החלק העיקרי של העונה עוד לפני פוגאצ'אר, במאי הוא יתחרה בטור של קליפורניה ובהמשך אולי גם בגרנד טור.
איוון סוסה
לאחר סאגה משפטית לא פשוטה, סוסה הגיע לבסוף לקבוצת סקיי, יחד עם חברו/המודל לחיקוי איגן ברנל. סוסה החל את העונה בטור קולומביה (2.1) הביתי, טור הכנה שלא משך המון שמות אירופאים גדולים אבל כלל את טובי הקולומביאנים בענף. סוסה, במרוצו הראשון בסקיי ועל אף שרכב עם כריס פרום ואיגן ברנל, סיים שני בדירוג הכללי (מיגל אנחל לופז זכה). שני המרוצים האירופים שלו ב-2019 עד כה היו פריז-ניס והוואלטה קטלוניה, שניהם מרוצי וורלד-טור ובשניהם הוא היה דומסטיק ולא עשה שום דבר יוצא מגדר הרגיל.
כמו באנדורוני ג'יאקטולי בשנה שעברה, נראה שגם סקיי מקדמים את סוסה לאט לאט ועדיין לא שולחים אותו להוביל מרוצים. האתגר הבא של סוסה יהיה לעזור לברנל להתמודד על הניצחון בג'ירו ולצבור ניסיון על הדרך. בסקיי יודעים שפרום ותומאס נמצאים כבר בשלהי השיא שלהם כרוכבים ומנסים לפתח את הדור החדש של רוכבי ה-GC שלהם, סוסה הוא מרכיב מרכזי בתוכנית הזו.
נ.ב. – קבוצת סקיי החליפה ספונסר ושינתה את שמה ל Team INEOS
פאביו יקובסן
פאביו יקובסן הגיע לשנה הזו עם הבטחות עצומות, העזיבה של גביריה קידמה אותו לתפקיד הספרינטר המשני של קוויק-סטפ (אחרי ויויאני), מה שאומר שהוא יגיע לכל מרוץ העונה כספרינטר הכי טוב של הקבוצה בה הספרינטרים הכי מצליחים. זה התחיל מעולה כשניצח כבר בקטע הראשון באלגרבה אך מאז הוא דישדש, לא היה בתמונה בספרינט השני במרוץ, איכזב גם בפריז-ניס (פעמיים שלישי לפני שפרש בקטע 6) ובמרוצי האביב בהם השתתף. אבל אז הגיע Scheldeprijs (1.HC), המרוץ אותו ניצח בשנה שעברה, הוא הצליח לחזור על ההישג (בין היתר בזכות מייקל מורקוב שחסם את אקרמן בספרינט). אחרי שלדפרייס יקובסן השתתף בטור של טורקיה בו התחרה בספרינטרים סם בנט וקיילב יואן. יקובסן ניצח את הקטע השלישי והיה שני בשני קטעים אחרים.
יקובסן סגר אביב לא רע וימשיך את העונה שלו גם כן בטור של קליפורניה. הפוקוס העיקרי הבא הוא כמובן גרנד טור, אין סיבה שהשנה יקובסן לא יהיה הספרינטר של קוויק-סטפ באחד מהם, כלומר איפה שוויויאני לא יהיה. כרגע מסתמן שוויויאני ירכב בג'ירו וידלג על הטור, אז אולי נראה את יקובסן כבר השנה בטור דה פראנס.
פסקל אקרמן
אקרמן התחיל את העונה שלו בספרד, המטרה הראשונה הייתה ה-Clasica de Almeria (1.HC), מרוץ אותו הוא ניצח באופן משכנע אבל נגד מתמודדים יחסית חלשים. כמו פוגאצ'אר ויקבוסן גם הוא רכב באלגרבה, את הקטע הראשון יקובסן ניצח כאמור וברביעי חרונווכן ניצח. שני המרוצים הבאים שלו אשר הוכרעו בספרינט היו צמד המרוצים הבלגים Danilith Nokere Koerse (1.HC) ו-Bredene Koksijde Classic (1.HC) אשר התרחשו בהפרש של יומיים. בראשון הוא סיים שני ואת המרוץ השני הוא ניצח. ל-Scheldeprijs הוא הגיע כפייבוריט גדול, אך כאמור נחסם על ידי מורקוב בספרינט ולא ממש התחרה על הניצחון.
המרוץ הבא של אקרמן היה Tour of the Alps (2.HC), הוא התרסק כבר בקטע הראשון אך כנראה שפציעותיו לא חמורות במיוחד. בטור בו הצגתי את אקרמן [השני בסדרה] כתבתי שהוא צריך לתפוס את מקומו של בנט כספרינטר השני של הקבוצה כדי להתבלט, בינתיים שניהם חיים בסימביוזה יפה בעוד סאגאן חווה עונה קשה. בקבוצה החליטו כבר בתחילת העונה לשלוח את אקרמן לג'ירו ד'איטליה, אם הפציעות האחרונות לא ימנעו ממנו את זה אני צופה לו מרוץ נהדר וניצחונות בכמה קטעים.
רמקו אוונפול
הרוכב הצעיר ביותר של הפרויקט, ושל הפלוטון המקצועי, התחיל את העונה במרוץ סאן חואן שבארגנטינה (2.1). בקטע השלישי של המרוץ, הנג"ש האישי, רמקו הימם את עולם האופניים וסיים שלישי. רמת המתחרים סביבו לא הייתה גבוהה במיוחד אך תוצאה כזו, מילד בן 19 היא מרשימה מאוד. בשאר המרוץ הוא בעיקר עבד עבור ג'וליאן אלאפיליפ.
קוויק-סטפ אמרו מראש שהם ישלחו את רמקו למעט מאוד מרוצים כדי שייכנס לעסק לאט לאט, רק כעבור שלושה שבועות הגיע המרוץ השני של ילד הפלא – טור האמירויות. רמקו נפל וסבל מכוויות שמש ולכן פרש בקטע ברביעי, אך יום לפני כן, בקטע המטפס והמכריע הוא סיים במקום ה-15, לפני המון מטפסים טובים כמו ניבאלי וקוויאטקובסקי. אחרי שני מרוצים חד-יומיים בבלגיה במרץ, רק באפריל אוונפול השתתף במרוץ הקטעים הראשון שלו באירופה (סוג של…) – הטור של טורקיה. לקוויק-סטפ היו שתי מטרות במרוץ הזה – ספרינטים של יקובסן ומקום טוב בדירוג הכללי של אוונפול. רמקו הצליח להישאר בעניינים במשך הימים הראשונים ובקטע הרביעי והמכריע, הוא סיים רביעי (וגם רביעי בדירוג הכללי) בטיפוס שהסתיים בגובה רב ובתנאים קשים מאוד.
עם כל הכבוד לטור של טורקיה (מבחינה ספורטיבית וגיאוגרפית), המרוץ האירופי הגדול הראשון של אוונפול היה Tour de Romandie (2.UWT) באזור דובר-הצרפתית של שוויץ. אוונפול לא היה המושיע במרוץ חלש של קוויק-סטפ, הוא לא החזיק מעמד בהרים עם הטובים ביותר והשתתף בבריחה שלא צלחה. נקודת האור שלו מהמרוץ היא הנג"ש בקטע המסכם, בו סיים במקום ה-15 המכובד מאוד.
קשה לקחת הרבה מהאביב של אוונפול, הוא דילג על שלב ה-U23 ואלה הצעדים הראשונים שלו בפלוטון שלא מורכב מג'וניורס. ככל הנראה הקריירה של אוונפול תתרכז במרוצי קטעים ולכן בניגוד למודפ או ואן ארט, נצטרך להסתכל על החלק השני של העונה שלו כדי להסיק מסקנות.
נילסון פאולס
האמריקאי הצעיר בקושי התחרה באביב. המרוץ הראשון שלו היה ה-Volta ao Algarve (2.HC) בו תמיד היה בעניינים, רכב נג"ש טוב וסיים במקום השביעי בדירוג הכללי. על אף הרקע שלו באופני הרים את Strade Bianche (1.UWT) הוא לא סיים. ב-Itzulia Basque Country (2.UWT), שמוגדר לרוב כאחד המרוצים הכי קשים בסבב, הוא רכב כדומסטיק של ג'ורג' בנט ולא עשה שום דבר יוצא מגדר הרגיל. כמו אוונפול גם פאולס השתתף בטור של רומנדי, הוא סייע לחברו לקבוצה פרימוז' רוגליץ' לנצח במרוץ.
כדי להסיק עוד מסקנות על פאולס נצטרך לחכות למרוצי קטעים יותר משמעותיים בהמשך העונה. בקבוצה שלו יש שלושה רוכבי GC מוכחים ולכן לא סביר שהוא יקבל את ההובלה באף מרוץ אירופי השנה. אולי ביוטה או קולורדו פאולס (או ספ קוס) יקבל את ההובלה. בכל אופן פאולס הוא פרויקט לטווח ארוך ויאמבו ימשיכו לפתח אותו לאט לאט, הצעד המשמעותי הבא יהיה כנראה השתתפות בגרנד טור כבר השנה.
תגובה אחת
אזכור מופיע גם ב פרויקט הרוכבים המבטיחים 2019 - לקראת החלק האחרון של העונה - הזווית