מרוץ האופניים היוקרתי מילאנו – סן רמו (Milano Sanremo) ייצא לדרך בשבת (שידור ביורוספורט וביורוספורט פלייר), אז בואו נעשה קצת סדר, נבחן את המסלול ונצביע על הפייבוריטים.

רקע

מילאנו-סן רמו הוא המרוץ החד-יומי הארוך ביותר בלוח השנה של האופניים, מעבר לכך, הוא אחד מחמשת ה"מוניומנטים" – המרוצים החד-יומיים הכי יוקרתיים בענף. המהדורה הראשונה של המרוץ התקיימה ב-1907 ומאז הוא התקיים כמעט בכל שנה (שלוש מהדורות בוטלו עקב מלחמות העולם).

זהו המרוץ המוקדם בין חמשת המוניומנטים (תמיד נערך בתחילת האביב ולכן מכונה La Primavera) ולפני שלושת הגרנד טורים ולכן נחשב לניצחון היוקרתי הראשון של השנה.
באופן מסורתי המסלול מתאים לספרינטרים שכן רובו שטוח ואין בו קטעים עם תנאי שטח מאתגרים (כמו דרכי pave או שבילי חצץ). הטוויסט הגדול שהמסלול מביא הוא הטיפוס לקראת הסוף – הפוג'יו, עוד נגיע אליו בהמשך.

הזוכים במרוץ שעדיין רוכבים פעילים – וינצ'נזו ניבאלי (2018), מיכל קוויאטקובסקי (2017), ארנו דמאר (2016), ג'ון דגנקולב (2015), אלכסנדר קריסטוף (2014), מארק קבנדיש (2009).

המסלול

המרוץ כאמור ארוך, ארוך מאוד. המדידה הרשמית השנה אומרת 291 קילומטרים אבל רק 2,059 מטרים של טיפוס לאורך המסלול. המרוץ יורד ממילאנו דרומה, עובר בטיפוס לא מאתגר במיוחד קצת לפני שמגיע לקו החוף ומשם ממשיך במקביל לים לכיוון סן רמו. 28 קילומטרים לפני קו הסיום הרוכבים יגיעו לטיפוס חביב שנקרא צ'יפרסה (Cipressa) שלא אמור להיות מכריע אלא רק להקשות קצת על הרוכבים לפני הקילומטרים האחרונים.

כעשרה קילומטרים לסיום הרוכבים יגיעו לפוג'יו (Poggio), הטיפוס המפורסם שלפעמים מכריע את המרוץ. הטיפוס לא מאוד ארוך (3.6 ק"מ) ולא מאוד תלול (3.8%) אבל הוא נקודת זינוק נהדרת לרוכבים שרוצים להתנתק מהפלוטון ולהכריע את המרוץ ללא ספרינט.
בשנה שעברה היה זה וינצ'נזו ניבאלי שתקף לקראת פסגת הפוג'יו וניצל את השאננות של הפלוטון לפתוח פער, הפער הזה הספיק לו בקושי, שנייה אחרי שחצה את הקו ראשון הפלוטון כבר הגיע אליו. ב-2017 היו אלה סאגאן, קוויאטקובסקי ואלאפיליפ שהתנתקו מהפלוטון בפוג'יו, בספרינט ביניהם ניצח קוויאטקובוסקי.

אז מה יהיה לנו השנה? התקפה מוצלחת על הפוג'יו או ספרינט המוני? אני נוטה לחשוב שאחרי שנתיים בהם הפלוטון פיספס את ההזדמנות לנצח, השנה נראה אותם מעט יותר תקיפים ושנקבל ספרינט המוני. מצד שני, אם הבריחה על הפוג'יו תהיה גדולה ותכלול רוכבים מהמון קבוצות – יהיו פחות קבוצות שידאגו לתפוס את הבורחים ובמקרה הזה סביר שהמנצח יגיע מבין אלה שתקפו בפוג'יו.

לפירוט מורחב של המסלול באתר La Flamme Rouge (מומלץ לפתוח בגוגל כרום)

הפייבוריטים

רשימת הפייבוריטים ארוכה מאוד ומתחלקת באופן טבעי לשלושה חלקים – אלו שיכולים לנצח בספרינט המוני, אלו שיכולים לנצח מהתקפה מוצלחת בפוג'יו ופטר סאגאן, שיכול לנצח גם ככה וגם ככה, וגם עם כיסוי עיניים ברכיבה לאחור.

סאגאן הוא כמובן המועמד המוביל לניצחון, הוא יודע להופיע למרוצים גדולים והוא רוכב חזק שנשאר עם הרבה אנרגיה גם אחרי 300 קילומטרים. הדומיננטיות של סאגאן קצת פוגעת בו, אני חושב שהסיכויים שלו גבוהים יותר בהתקפה מאשר בספרינט המוני, הבעיה היא שאם הוא יימצא מקדימה עם כמה רוכבים בודדים הם יסמנו אותו ויתנו לו להוביל לקראת הספרינט, כפי שקרה ב-2017 (לצפייה בסיום המרוץ). אני חושב שהתרחיש האופטימלי עבור סאגאן יהיה מתקפה בפוג'יו עם המון רוכבים, כמו שקרה ב-2012 (אז סיים רביעי).

במידה שהמרוץ יסתיים בספרינט המוני יש המון ספרינטרים שמאמינים בעצמם שהם יכולים לנצח. אליה ויויאני, קיילב יואן, מתאו טרנטין, פרננדו גביריה, ארנו דמאר, סם בנט (חברו לקבוצה של סאגאן) ועוד רבים טובים. הפייבוריט שלי במקרה של ספרינט הוא דילן חרונווכן ההולנדי מקבוצת Jumbo – Visma, הוא מגיע בכושר טוב אחרי שניצח כבר ארבעה ספרינטים השנה בשלושה מרוצי שלבים שבהם השתתף, מעבר לכך – יאמבו הראו השנה יכולות נהדרות בכל מה שקשור לתמיכה במוביל של הקבוצה בכל מרוץ בו השתתפו.

יש המון רוכבים שישמחו לתקוף בפוג'יו, ביניהם מי שכבר עשו את זה והצליחו – ניבאלי וקוויאטקובסקי, אבל הרוכב החם ביותר שכנראה יוכל להפיק ממתקפה כזו הכי הרבה הוא ג'וליאן אלאפיליפ. אלאפיליפ ניצח במרוץ סטדרה ביאנקה לפני שבועיים וניצח גם שני קטעים במרוץ טירנו – אדריאטיקו שבדיוק הסתיים. כשמצרפים את התוצאות האלה לשנת 2018 הנהדרת שלו (פלש ולון, סן סבסטיאן, החולצה המנוקדת ושני קטעים בטור דה פראנס, הטור של בריטניה ועוד) יש לו קייס חזק לכל מרוץ שאליו הוא מגיע. שמות נוספים שצריכים להדאיג את הפלוטון אם יתקפו על הפוג'יו הם גרג ואן אברמט, אלחנדרו ולוורדה, ווט ואן ארט ואוסיף שם פרוע – סיימון קלארק שנמצא בכושר נהדר השנה ואולי ינסה לחמוק מתחת הרדאר ולנצל הזדמנות של פעם בחיים.

לרשימת המשתתפים המלאה