בתקופה האחרונה נראה שקברניטי ענף הכדורגל בישראל החליטו שמשימת חייהם היא להרוס את הכדורגל. להמאיס אותו על כולם עד שייכחד לחלוטין ונתקע פה עם ענף הכדורסל האיזוטרי שיש לנו או עם איזה שני שחקני טניס שמסוגלים להגיע למאיה הראשונה (וליפול באותה מהירות שעלו) או אולי עם ג'ודוקא שעושים לה את המוות עד שמכריחים אותה לייצג את בריטניה ולא את ישראל ושלא אתחיל לדבר על הפאדיחות בשייט המפרשיות. כי נראה שלראשי הכדורגל נמאס שדברים משתפרים ושיותר קהל מגיע למגרשים, אז הם רוצים להחריב לגמרי את הענף.
זה התחיל עם ההחלטה המטורללת לתת לערוץ הספורט להציג את המשחק המרכזי בליגת העל (לא מבין איך ערוץ שצריך לשלם מינימום 220 ₪ לחודש לצפות בו נקרא "ערוץ פתוח") ועכשיו עם המריבה על השחקנים הזרים. תגידו, אתם שם בארגון השחקנים החלקתם על הראש?
אחרי שראשי הקבוצות החליטו באמצעות המנהלת להגדיל את כמות הזרים בליגה ל-6, כאשר רק חמישה יכולים לשחק בו זמנית, הגיעו ראשי איגוד השחקנים ועתרו(!) לביהמ"ש המחוזי במטרה לעצור כל הבאה של שחקנים זרים(!!!) עד לקביעת קריטריונים לשחקנים כאלה. כלומר, לא מספיק שהשחקנים הזרים כן תורמים יותר מאשר אלו הישראלים (ראו בטור הקודם שלי בנושא), עכשיו ארגון השחקנים רוצה להפסיק לגמרי הבאה של זרים. קראתם נכון.
ראשית יש לזכור שעל שחקנים זרים בעלי הקבוצות משלמים פחות מס. הרבה פחות מס. אז אם ארגון השחקנים חושב שהוא מיטיב עם השחקן הישראלי שיחשוב שוב. אם יהיו פה פחות זרים המשכורות יהיו יותר נמוכות (אצל מי שבכלל משלם). ואילו קריטריונים הגאונים מהארגון רוצים לקבוע? בדומה לפרמייר ליג, קריטריון של מינימום משחקים בנבחרת ארצו בשנה טרם הגעתו. במקרה הזה, הארגון רוצה לקבוע 3 משחקים. האם זה ישים? בואו נבדוק:
האלופה, הפועל באר שבע: ג'ון אוגו, שיחק 4 פעמים בנבחרת ניגריה בשנת 2013, שנה לפני הגעתו לארץ. עובר בקושי. אובידיו הובאן, שיחק 3 משחקים בנבחרת רומניה בשנת 2013, שנה לפני הגעתו לארץ. עובר על הסף. אנתוני נאווקמה – לא שיחק מעולם בנבחרת ניגריה. לא מגיע לארץ, לא לרעננה ובטח לא לבאר שבע.
סגנית האלופה, מכבי ת"א: פרדראג ראיקוביץ', שיחק 3 פעמים בנבחרת סרביה, אך הפעם השלישית הייתה רק לפני שבוע נגד נבחרת ישראל. לא היה מגיע לארץ. קרלוס גרסיה, מעולם לא זומן לנבחרת ספרד ולא היה מגיע למכבי. לעומת זאת, נוסא איגיבור, שיחק 6 פעמים בנבחרת ניגריה לפני שהגיע למכבי והוא עובר בגדול. אבל רגע, הזימון הראשון שלו לנבחרת היה ב2011, עת היה שחקן הפועל ת"א. כלומר, להפועל הוא לא היה מגיע.
מחזיקת הגביע, מכבי חיפה: מארק ואליינטה, לא שיחק מעולם בנבחרת ספרד. גליינור פלט, לא זומן מעולם לנבחרת הולנד. שניהם לא עוברים את הקריטריון ולא היו מגיעים לארץ. אוברניאק וסטויקוביץ' לעומתם, עוברים את הסף בגדול.
מעבר לשחקנים שהצגתי, שאין ספק שהועילו לקבוצותיהם והיו ברובם ברגים מרכזיים בהישגי הקבוצות אך לא היינו נהנים מהם, יש דוגמאות נוספות: רוברטו קולאוטי, לא היה עובר את הסף ולא מגיע לארץ ובטח שלא מתאזרח ומשחק בנבחרת ישראל. פבריס פרננדס וז'רום לרואה, שני הזרים המצוינים של בית"ר של גאידמק, לא זומנו לנבחרת צרפת מעולם ולא היו מגיעים לארץ. וזה רק קצה המזלג.
אז כן, יש שחקנים שהיו עוברים את הקריטריון. אבל רבים מאוד היו נפסלים ולא מגיעים לארץ. ולא שמדובר בדיוק בפרמייר ליג או בבונדסליגה, כן? אין פה סקאוטים שיכולים להקפיץ אותם לליגות גבוהות, אין פה כסף יותר גדול מבבלגיה, קפריסין או יוון, הקבוצות הישראליות אינן משתתפות קבועות בליגת האלופות ואזרחות ישראלית, איך נאמר, היא לא הלחמנייה החמה ביותר במאפייה.
אז חבר'ה, רדו מהעץ. קריטריונים וחוקים רק יהרסו את הענף, יורידו את משכורות השחקנים הישראלים וימאיסו את המשחק על הצופים. גם כך פחות ופחות יראו את המשחק כשהוא לא משודר בערוץ באמת פתוח.
