מה רוצים מבני?
מה נגיד על בית"ר ירושלים בעידן אלי טביב? ללא ספק אחת מהתקופות היציבות בשנים האחרונות. בעיות כלכליות כבר אין, זרים בינגו זה עניין שבשגרה וסיום בצמרת זה קבוע. אבל עם כל ההצלחות יש לבית"ר בעיה עם מאמנים. הקהל מאבד סבלנות בקלות והבעלים מוותר מהר. לא פחות מ-7 מאמנים הוחלפו עד כה בתקופת טביב. בני בן זקן מונה קצת אחרי פתיחת העונה והרבה גבות הורמו, המאמן הזמני גילי לבנדה הביא תוצאות יפות, אך היתה חסרה לו תעודת פרו שתמשיך את קריירת האימון שלו.
הכדורגל של בית"ר לא מעניין ולא יפה לעין, אך יעיל. פאקו אייסטרן כשאימן את מכבי תל אביב ספג את אותן ביקורות ולקח טרבל. ואז הגיע יוסי בניון, הצרה הכי גדולה שבן זקן יכל לבקש. לא מספיק הלחץ מהקהל הגיע גם לחץ מהספסל כאשר יוסי בניון יושב הרבה יותר על הספסל ואף לא משחק הרבה פעמים מאז מינויו של בן זקן. וכמובן שבניון, אם באשמתו או לא, הוסיף שמן למדורה.
אני חייב להזכיר שבית"ר נמצאת בשלב זה במקום השלישי, במרחק קצר מאוד מהמקום הראשון והשאלות הכי גדולות הן: מה עוד יוכל בן זקן לעשות כדי להשיב את אהבת הקהל? למה שאלי טביב לא ישים את נומה או אביגיל בעמדת המאמן? ומה בעצם רוצים אוהדי בית"ר מבני בן זקן?
כמובן שלא כיף לראות את הקבוצה שלך משעממת, אבל היי, מוריניו עשה מזה קריירה והוא לא היחיד. אוהדי בית"ר צריכים לתמוך במאמן שמוביל אותם למקום השלישי כרגע ולהוריד את הראש, אולי ייצא להם מזה משהו. לצעוק תתפטר אחרי ניצחונות זה כבר להיות כפוי טובה. חוץ מזה, אם יפוטר המאמן, בבית"ר יהיה כאוס ואז גם המקום השלישי יהיה חלום. אם המאמן הנוכחי יפוטר, אני מציע לטביב שיעזוב הכל וישים עציץ על הספסל כי מה זה משנה…
והצרה הגדולה ביותר שתוכל להרוס לבית"ר את העונה זהו יוסי בניון. יוסי הוא שחקן ענק שישראלים שיצאו לאירופה חלמו להתקרב למה שהוא עשה, אך הסוף מאוד צורם. הוא כבר לא בן 18 והוא חייב להבין שלא יזיק גם לשבת על הספסל. באנגליה הוא לא היה יכול לעשות את מה שהוא עושה, בזה שהוא פונה לאלי אוחנה ישירות הוא עוקף את סמכותו של המאמן, ואני מבין מאוד את בני בן זקן כשיש לך אחד שמחפש להתמרד, תנסה לדכא אותו. יוסי חייב לחשוב כבר העונה על הצעד הבא שלו בכדורגל (רצוי פרישה), כי מה שקורה איתו לא נעים.
בסופו של דבר, כמעט כל יום יש דיווחים על בן זקן ובית"ר, התקשורת מתעסקת בצהוב ונהנת מהסיטואציה. מתנדנד, נשאר, אני חושב שאפילו אוחנה וטביב כבר לא מצליחים לעקוב.
אני מתבייש
הדרבי התל אביבי בליגה היה משחק הגנתי, חזק והירואי במיוחד מצדה של הפועל תל אביב שניצחה את המשחק הזה אחרי סיום רבע רביעי מצוין. הפועל כפתה איבודים רבים על מכבי והם אלו שגמרו את המשחק לטובת האדומים.
אך לאחר המשחק הרוחות סערו. רגב פנאן, בפוסט כואב, חשף כי הוא לא מסוגל יותר לעבור את מה שהוא עובר במקום העבודה שלו. נאצות כמו אבא מת, למה מוני לא בא לדרבי, משתין על הקבר של מוני, איפה אבא של רגב ועוד מלא גועל נפש, שלוו בזריקת מצתים ומטבעות שגרמו יאוש גדול אצל מאמן הכושר של מכבי. למרות הגינויים, הנהלת הפועל והמנהלת לא עושים משהו קיצוני כדי להפסיק את האלימות. ליגת הכדורסל, שהייתה במצב טוב, הופכת בשנים האחרונות לקלחת רותחת אשר עומדת להתפוצץ ותתפוצץ בקרוב אם לא יהיה טיפול כמו שצריך.
זה התחיל בדרבי הגביע, כאשר ערוץ הספורט הזיזו את מועד המשחק כסמכות של זכיינית שידור (כמובן שזה לא היה בסדר וערוץ טלוויזיה לא צריך להתערב בסדר המשחקים), אך נמשך בהסתה של הנהלת הפועל תל אביב שהובילו לאלימות וגרמו להפרעות בזמן המשחק (דגל שהסתיר את מצלמת היציע לפחות חצי רבע). ללא ספק אוהדי הפועל תל אביב הם מהטובים והמשובחים בספורט הישראלי, אך כשהם מתעסקים ב"אכלו לי, שתו לי" ומצדיקים קללות הם מורידים מעצמם כאגודה.
חלק מדבריו הקשים של רגב פנאן:
"היום זה היום בו איבדתי את האהבה שלי לספורט הישראלי. היום זה היום בו איבדתי אמון בבני אדם שאינם משפחתי או חבריי הקרובים. אני מתבייש. אני מתבייש שאני חלק מזה. אני מתבייש בעצמי שאני עומד שם כמו דפקט ומקשיב. אני מתבייש שאף אחד לא באמת מתבייש"
טור זה הוא טור דעה. אתם מוזמנים לכתוב ולהביע את דעתכם ואשמח להשיב.
