מחמוד דאוד אמנם לא מרבה לשחק במדי דורטמונד, אך בשנתיים החולפות הוא רשם 59 הופעות ליגה בגלאדבך ולאור מצבה של דורטמונד לא מן הנמנע שישחק יותר בקרוב.

טילו קהרר, רק בן 21, אבל משחק לא מעט בהרכב שאלקה שפתחה טוב את העונה – הוא גם קפטן הנבחרת. לוקאס קלוסטרמן מככב במדי לייפציג ונאדים אמירי שחקן מרכזי בהופנהיים.

אני מגיע לאצטדיון רמת גן יחד עם מעט מחבריי, המשוגעים לדבר כמוני.

אנחנו מקדימים כמובן, שכן בניגוד לישראל, אצל הגרמנים זמן זה זמן ואם מבקשים להגיע ב-19:15 – מגיעים.

כשנכנסנו לאצטדיון, אפשר היה לראות את התמיהה על פני נציגי ההתאחדות (במקביל התקיים אימון של נבחרת ישראל הצעירה). איש מבני ישראל לא התעניין באימון הנבחרת הצעירה המקומית ואילו הגרמנים זוכים לתמיכה?

הגרמנים נכנסים לאצטדיון ואת פנינו מקבל בחביבות מנהל הנבחרת שמעניק לנו תשורה – חולצה חתומה ע"י סגל הנבחרת וכן דגלונים של ההתאחדות. הבא אחריו הוא שטפן קונץ, מאמן הנבחרת ואלוף אירופה מ-1996, שעובר בינינו ודואג לברך באופן אישי כל אחד מהאוהדים. כמובן שהגרמנים מקבלים בחזרה תשורה מאת מועדון האוהדים הישראלי.

הבאים בתור לעלות לאחר שטפן קונץ הם השחקנים שפלטו קריאות הפתעה למראה אוהדים שלהם – בישראל.

הצטלמנו תמונה קבוצתית ליחסי ציבור גרמניים וצפינו באימון. המיוחד באימון הגרמני, לעומת האימון של קבוצותינו המקומיות, הוא המקצועיות.

צוות האימון מסתובב בין השחקנים ואילו המאמן הראשי מפקח על הכל מרחוק – מדי פעם זורק הערה ובעיקר מנהל הכל מלמעלה.

הדרך הזו מאפשרת לכל שחקן להיחנך בצורה אישית הרבה יותר.

בעבר הוחתם הגרמני מיכאל ניס כמנהל הנבחרות הצעירות בארץ. המהלך הזה, אם היה ממשיך לטווח ארוך ולא נקטע בצורה בלתי ברורה, היה עוזר מאוד לנבחרות ישראל לגדל כוכבים לטווח ארוך, אך בארץ מצפים לתוצאות מיידיות מבלי להבין שכך לא נשיג דבר.

ראוי לציין בהקשר זה את תוכנית 2014 הגרמנית.

לאחר יורו 2004, עם כשלון הנבחרת הגרמנית לעבור את שלב הבתים, הוחלט בהתאחדות הגרמנית לשים דגש על הנבחרות הצעירות של גרמניה ועל מחלקות הנוער בקבוצות המקומיות.

הושקעו תקציבים וחנכו מאמנים בדגש על גידול כוכבי המחר – המטרה הייתה זכייה במונדיאל 2014.

הפירות של התוכנית לא איחרו לבוא ועל אף כשלונות, עד לאותו מונדיאל, הנבחרת הגרמנית הגיעה לשלבים האחרונים של כל טורניר גדול, תוך הצגת סגל צעיר ונוצץ, פעם אחר פעם.

האימון היה פתוח לתקשורת הישראלית למשך רבע שעה בלבד – בכדי שלא יפורסם ההרכב המתוכנן ברבים.

מפתיע או לא – הסיקור המקומי על נבחרת גרמניה (אלופת אירופה עד גיל 21 להזכירכם) שאף לאפס, ומיטב עיתונאי ארצנו ויתרו על הזכות לראות את כוכבי העתיד.

האימון מסתיים, כאשר חלק מהשחקנים עזבו מיד את המגרש ואילו חלק (גדול באופן מפתיע) ניגשו לתמונות וחתימות.

מי שצפה פעם באימונים של אריות אירופה רואה שלא מעט פעמים השחקנים חותמים בחוסר חשק, כאן קרה ההיפך והרבה שחקנים ניגשו לעניין בשמחה.

ייתכן ומדובר בעובדה שלמרות שרובם שחקני הרכב או רוטציה, הם עדיין לא שמות גדולים, שכן אלה נמנים כבר על סגל הנבחרת הבוגרת.

בכל מקרה, הצלחתי להחתים בערך חצי סגל, כולל מחמוד דאוד שצפה בחבריו חותמים במשך מספר דקות, עד שהחליט להצטרף אליהם.

אין ספק שבשבילו היה מדובר בסיטואציה מרגשת ומעניינת – יליד סוריה זוכה לבקשות לחתימות ותמונות מישראלים.

יום למחרת הגיע המשחק.

כמות גדולה מהצפוי של תיירים גרמנים חיזקה את שורותינו ביציע.

לצערי, כמות גדולה של ישראלים לא ידעו לכבד את ההמנון הגרמני, ובניגוד למה שנכתב ע"י ההתאחדות, שריקות הבוז וצפצופים בלטו בכיעורם.

המשחק, לכשעצמו, הורגש כמשחק אימון עבור הגרמנים.

פערי האיכות הורגשו וניכר שבעוד נבחרת ישראל נותנת את כולה, הגרמנים משחקים בהילוך ראשון.

מספר דקות לסיום, כשהתוצאה הייתה 2-2, המאמן, קונץ, הורה לשחקניו להגביר הילוך ואלה נעצו בקלילות 3 כדורים בשערו של עומרי גלזר.

לפני כמה שנים הגיעו ארצה אמרה צ'אן (ליברפול), אנטוניו רודיגר (צ'לסי), סיאד קולסינאץ' (ארסנל – הופיע בגרמניה הצעירה ובבוגרת ייצג את בוסניה), סבסטיאן רודי (באיירן מינכן),

ברנד לנו (לברקוזן), שקודראן מוסטאפי (ארסנל) ועוד שחקנים רבים שמשחקים בבונדסליגה.

עוד כמה שנים חלק מהכוכבים שרקדו השבוע על אצטדיון רמת גן, יהיו בטופ של אירופה.

מה יקרה בנבחרת ישראל? כנראה שתמשיך לעמוד במקום ולהתאכזב כל פעם מחדש מעוד אי עלייה לטורניר גדול, מבלי לבנות דבר לעתיד.