את עונת 2017/18 שאלקה סיימה במקום השני, תוך הצגת כדורגל לא רע בכלל. כעת, לאחר 17 מחזורים, מחצית העונה, מוצאת את עצמה הקבוצה מעיר הכורים במקום ה-13 בבונדסליגה, במרחק של ארבע נקודות בלבד מזה שמוביל למבחנים. אמנם שאלקה הגיעה לשמינית גמר ליגת האלופות, אבל עשתה זאת תוך עלייה מבית חלש מאוד וברור לכל שסיכויי ההצלחה שלה במפגש מול מנצ'סטר סיטי נמוכים מאוד. האם ניתן היה לחזות מראש את עוצמת הקריסה? יצאנו לבדוק.
בעונה החולפת הבקיעה שאלקה 53 שערי ליגה בלבד, כאשר כל הקבוצות שסיימו במקומות 1-6 מלבדה הבקיעו יותר ממנה. מכאן אפשר היה להבין שקיימת לקבוצה בעיה בהתקפה. מאז עזיבתו של קלאס יאן-הונטלאר הקבוצה לא הצליחה להביא חלוץ שיספק מספרים דומים. בריל אמבולו אמור היה להיות מי שיירש את החלוץ ההולנדי בהתקפה, אבל הוא פצוע יותר מאשר כשיר ואילו גידו בורגשטאלר הוא חלוץ סביר, אבל לא כזה שמתאים לקבוצה שרוצה לרוץ לצמרת הבונדסליגה. בקיץ החולף, כשהסגל של שאלקה זעק חלוץ, היחיד שהגיע היה מארק אות' שבילה את רוב הקריירה שלו כמחליף.
טעות נוספת הייתה העובדה ששאלקה שיחררה את שלושת שחקני הבית המרכזיים שלה בעונה אחת – השלושה הם טילו קהרר, לאון גורצקה ומקס מייר. אמנם, שני האחרונים סיימו חוזה, אך השאלה היא כיצד ההנהלה הגיעה למצב ששניים משחקני הקבוצה הטובים ביותר משוחררים ללא תמורה עם תום החוזה. האם לא היה ניתן למכור אותם בשנה שלפני כן, למקסם רווחים ולהביא חיזוק הולם? אמנם, שניהם עזרו לשאלקה להגיע לליגת האלופות, אבל החשיבה והתכנון של הסגל צריך להיות לטווח הארוך.
שאלה נוספת שנשאלת, היא מדוע הרכש המרכזי שהגיע לקבוצה היה סבסטיאן רודי. רודי אמנם קשר מוכשר, אך חווה שנה קשה בבאיירן מינכן ולא הצליח להשתלב בהרכב של יופ היינקס. רודי יכול היה להגיע בתור שחקן קישור נוסף. מעבר לכך, הקשר לא השתלב טוב בקבוצה ורשם עד כה 554 דקות בלבד, כשלמרות שהיה כשיר למשחקים, יותר מפעם אחת נשאר על הספסל לאורך 90 דקות שלמות.
מה שאלקה צריכה לעשות?
קודם כל, להפנים שהבעיה היא לא המאמן (המוכשר) דומיניקו טדסקו. הבעיה היא בתכנון מאוד לא נכון של הסגל. הצעד הראשון של הקבוצה מגלזנקירשן צריך להיות חלוץ, כאשר השמועות מדברות על מוניר מברצלונה. לטעמי, מדובר במהלך שגוי ככל והוא יתרחש. מוניר כבר לא היהלום, אלא שחקן בן 23 שלא הרשים מספיק בקריירת הבוגרים שלו.
הדבר השני הוא להבין שעם עזיבתו של בנדיקט הובדס, שאלקה היא קבוצה חסרת מנהיג. באיירן מינכן ודורטמונד מחזיקות במספר שחקנים שנחשבים לברומטר מרכזי בחדר ההלבשה ואילו בשאלקה אחד כזה לא קיים. נאלדו, שיחד עם השוער ראלף פהרמן היה הקרוב ביותר להגדרה הזאת עזב.
(Credit to FC Schalke 04 Facebook page)
לבסוף, הייתי ממליץ לקבוצה לחזק את מרכז השדה שלה. נביל בנטאלב שחקן לא רע בכלל, אבל קבוצה לא יכולה להתמודד עם מי שמאיים בעזיבה פעם אחר פעם ואילו ווסטון מקני שחקן מוכשר, אך צעיר ועדיין חסר נסיון.
אם הייתי הסקאוט של שאלקה, הייתי מנסה לשחזר את הצלחת אקסל ויטסל ולפזול לשוק הסיני. לאחר הקשחת תנאי הבאת הזרים בסין, המקום, על אף שהוא זוהר, כבר לא אטרקטיבי כמו פעם. שחקנים כמו טאליסקה, אלקסון, רנאטו אגוסטו, ניקו גאיטן ויאניק קראסקו הם אפשרויות ששווה לפזול לכיוונן. מואנס דאבור יכול בהחלט להיות חלוץ לא רע בכלל ואם מדברים עליו בהקשר של לייפציג, אין סיבה שלא להזכיר אותו גם בהקשר של שאלקה. מעבר כזה יהיה טוב גם לדאבור, שכן הוא יוכל לראות דקות רבות בהרבה מאשר כחלוץ מחליף בפרמיירליג.
לסיכום, אני חושב שמטרת הטור הייתה להראות שאפשר היה לחזות נפילה של שאלקה, כאשר יחד עם זאת, אני רוצה להסתייג ולומר שהקריסה הטוטאלית הייתה די בלתי צפויה. האם יש משהו שהצופים אינו מודעים אליו? את זה ניתן רק לשער.
