זהו הפרק השלישי בפרויקט שלי לקראת פתיחת עונת האופניים. בפרק הראשון התמקדתי ברוכבים שעברו לקראת העונה הקרובה לקבוצות וורלד-טור. בפרק השני ציינתי רוכבים שכבר רכבו בוורלד-טור ואני צופה להם עונת 2019 מוצלחת. החלק הזה יהיה קצת מיוחד, המכנה המשותף לכל הפרויקט – אסור לבחור רוכבים שרכבו בגרנד טור.

הפרק הזה כאמור יהיה קצת שונה ואדבר בו על שני רוכבים שאפשר להגיד עליהם באופן כללי שהם בכלל לא רוכבי כביש. שני הרוכבים האלו הם כוכבי הסייקלו-קרוס ווט ואן ארט ומתיו ואן דר פול וזה כל כך מתבקש לכתוב עליהם ביחד. ראשית חשוב לי להבהיר – אני לא מבין גדול בסייקלו-קרוס ולכן לא אכנס לניתוח האופי בו הם מתחרים בסייקלו-קרוס ובעיקר אצמד לעובדות. ברכיבה שלהם על הכביש לעומת זאת אוכל להרחיב קצת.

אז נתחיל משאלה שבטח עוברת להרבה מכם בראש – מה זה בכלל סייקלו-קרוס? סייקלו-קרוס היא דיסיפלינה של ענף האופניים, ממש כמו אופני כביש, אופני הרים, אופני מסלול ו-BMX. ל-UCI (איגוד האופניים הבינלאומי) יש מחלקה שמוקדשת לכל דיסיפלינה והיא מנהלת סבב עולמי. מעשית – סייקלו-קרוס הוא בעיקרון ספורט חורף מלא בבוץ בו משתמשים באופניים הדומות לאופני כביש ולפעמים נאלצים לסחוב את האופניים מעל מכשולים. רוכבי הסייקלו-קרוס הם רוכבים מאוד מיומנים בשליטה על האופניים וברכיבה בתנאים משתנים – זה מה שבדרך כלל הופך אותם לרוכבים טובים מאוד במרוצים הקלאסיים של אופני הכביש (אם הם עושים את המעבר הזה). בין רוכבי הסייקלו-קרוס שרוכבים עכשיו בפלוטון ניתן לראות את זדנק שטיבר ולארס בום.

ווט ואן ארט (Wout van Aert) נולד שלושה חודשים לפני מתיו ואן דר פול (Mathieu van der Poel), שניהם למעשה נולדו באותו מחוז בבלגיה – אנטוורפן, ושניהם גם ממוצא הולנדי (ו-ואן דר פול מתחרה תחת דגל הולנד). אם כך, זה טבעי שגורלם נקשר זה בשל זה ולמעשה מאז שהיו בני נוער הם מתחרים זה בזה בתחרויות סייקלו-קרוס. ואן דר פול קיבל את החיידק של הסייקלו-קרוס מאביו אדרי שהיה אלוף העולם לשנת 1996, זכה באליפות הולנד שש פעמים וניצח גם את הסבב בעונת 96/97. לאדרי גם הייתה קריירת כביש טובה עם נצחונות בשני מוניומנטים וקטעי טור דה פראנס. סבו של מתיו מצד אמו הוא ריימונד פולידו (Poulidor) הצרפתי שניצח את הוואלטה, מילאן-סן רמו ושבעה קטעים בטור דה פראנס, כל זה בשנות ה-60 וה-70.

ההישגים של ואן ארט ו-ואן דר פול בסייקלו-קרוס בלתי נגמרים והם רק בני 24, כל מרוץ בהם הוא מתחרים למעשה מחולק לשניים – הם מתחרים על הניצחון ושאר הרוכבים מתחרים על המדרגה הנמוכה של הפודיום. בטבלה המצורפת ניסיתי להמחיש את השליטה המוחלטת שלהם בענף.

בענף הסייקלו-קרוס יש שלושה סבבים מרכזיים – הסבב העולמי, סבב DVV וסבב ה-Superprestige, בכל סבב יש בערך שמונה מרוצים בשנה ומלבד ניצחונות במרוצים הבודדים יש גם דירוג כללי. הטבלה לא אומרת הכל, אבל עדיין נותנת תמונה כללית, לדוגמה – העונה ואן דר פול דילג על שני המרוצים הראשונים בסבב העולמי וניצח את השלושה הבאים, לכן הוא מדורג רק במקום השביעי הכללי. אפשר לראות שואן ארט קצת נחלש העונה, הוא עדיין נמצא בטופ של הענף, אבל מנצח הרבה פחות. אחד הגורמים לזה הוא שואן ארט מתכונן לעונת הכביש וניתן לראות שהוא טיפה שרירי מדי, גורם אחר הוא השליטה המוחלטת של ואן דר פול.

נתון נוסף שרציתי לציין הוא שבמשך 133 מרוצים רצופים בהם ואן ארט ו-ואן דר פול התחרו זה בזה, לפחות אחד מהם סיים על הפודיום (יש תיעוד פה). הרצף הזה התחיל עוד בגיל 17 והתקדם יחד איתם בקטגוריות הגיל עד שהשתלטו על הענף. הרצף הסתיים ב-13 באוקטובר כאשר במרוץ Brico Cross Lokeren ואן דר פול נקע את הקרסול במהלך המרוץ ופרש, ואן ארט סיים רק שישי.

טוב, מספיק עם הסייקלו-קרוס, בואו נדבר על אופני כביש. מעבר להילה שיש למירוצים כמו הטור דה פראנס ופריז-רובא, בענף הכביש גם נמצא הכסף הגדול, לכן המון רוכבי הרים, סייקלו-קרוס או מסלול מוצאים את עצמם על אופני כביש בסופו של דבר. כבר ציינתי את שטיבר ובום שעשו את המעבר מהסייקלו-קרוס; רוכבים שעשו מעבר מההרים לכביש הם למשל פטר סאגאן וקדאל אוונס; גם מהמסלול לא חסרות דוגמאות, למשל בראדלי וויגינס, מארק קבנדיש, אליה ויויאני ופרננדו גביריה. ואן ארט ו-ואן דר פול מתחרים על הכביש כבר כמה שנים ומדברים ברצינות על מעבר לכביש במשרה מלאה.

המרוץ הגדול ביותר של הצמד בכביש היה באליפות אירופה בגלזגו. אליפות אירופה היא אומנם לא אירוע כל כך יוקרתי, אבל כלל את הספרינטרים הטובים ביותר ביבשת (ופחות או יותר בעולם). מזג אוויר קשה ומסלול מתגלגל השאירו את הפלוטון מאחורה והבריחה שהתגבשה 55 ק"מ לסיום הגיעה לקילומטרים האחרונים עם יתרון מבטיח. מתאו טרנטין אומנם ניצח את הספרינט, אבל ואן דר פול ו-ואן ארט השלימו את הפודיום ולקחו מדליות מכובדות ביותר.

בפעמים המועטות שואן ארט ו-ואן דר פול מכבדים אותנו בנוכחותם בכביש הם רוכבים נהדר. ואן ארט למשל סיים השנה שלישי בסטרדה ביאנקי (ועשה שם מרוץ מדהים), עשירי בגנט-וובלגם, תשיעי בטור הפלנדרס ו-13 בפריז רובא. הוא גם ניצח את הדירוג הכללי בטור של דנמרק (עם נג"ש יוצא מהכלל) וזכה בשנים קודמות בכמה מירוצים קטנים יותר בבלגיה.
ואן דר פול מגיע לכביש הרבה פחות, אבל השנה ב-13 ימי מירוץ (סיים 12 מהם) הוא ניצח חמישה מירוצים, סיים שני פעמיים, ניצח דירוג כללי (מרוץ 2.1) והמיקום הכי גרוע שלו השנה היה 22. בטור הארקטי של נורווגיה (דרגה HC) הוא ניצח שני קטעים מתוך ארבעה כשאת הקטע השלישי הוא השאיר לחבר מהקבוצה לנצח והגיע שני אחריו. אחד מהניצחונות של ואן דר פול היה אליפות הולנד באופני כביש – מה שהפך אותו לאלוף הולנד בכביש, סייקלו-קרוס ואופני הרים לשנת 2018.

אופני הרים? כן – ואן דר פול רוכב גם על אופני הרים (קרוס קאונטרי), הוא התחיל עם השטיק הזה ב-2017 וב-2018 הוא גם הביא תוצאות. ואן דר פול סיים שלישי בשלושה מתוך שבע המרוצים בסבב אופני ההרים, בדירוג הכללי של הסבב הוא סיים שני אחרון נינו שורטר האגדי. ואן דר פול גם לקח מדליית ארד באליפות העולם לאופני הרים ב-2018 והצהיר שהמטרה שלו היא לנצח באולימפיאדת טוקיו ושלאחר מכן יתרכז באופני כביש באופן מלא.

עכשיו הגענו לקטע המסובך של הפרק הזה – מה צופה לרוכבים ב-2019? באופן טבעי הפוקוס של שניהם יהיה על מרוצי האביב, פחות או יותר מאומלופ הט ניוסבלאד עד ליאז'-באסטון-ליאז' בחודשים מרץ ואפריל. ספק גדול אם ישתתפו בכלל בגרנד טור השנה. מתיו ואן דר פול יישאר עם קבוצתו הבלגית Corendon-Circus עד 2020 לפחות, נכון לעכשיו… הקבוצה הגישה מועמדות למעמד ה-Pro Continental, מה שיקל עליה להתחרות במירוצים הגדולים יותר של אירופה. סביר להניח שנראה את ואן דר פול מתחרה כאמור במרוצי האביב ובקיץ בכמה מרוצי שלבים משניים.

אצל ואן ארט המצב מסובך הרבה יותר, היו לו חוזה חתום עם Verandas Willems-Crelan (הקבוצה שכמעט התאחדה עם אקווה-בלו) עד 2019 והוא חתם על חוזה עם יאמבו החל מ-2020. וראנדס-ווילמס קרסה והתאחדה עם קבוצת Roompot, מבחינה משפטית ואן ארט יכל להשתחרר מהחוזה והוא אכן עשה זאת בספטמבר ונשאר בינתיים ללא קבוצה ל-2019. בעונת הסייקלו-קרוס ואן ארט מצא ספונסר שיקים קבוצה בה הוא יהיה הרוכב היחיד וכך הוא מתחרה (בסייקלו-קרוס השפעת הקבוצה מינורית, אם בכלל), למזלו – הוא לא היה צריך לחשוב על העיצוב של המדים כי הוא פשוט לובש את חולצת אלוף העולם. יאמבו בינתיים מנסים לצרף את ואן ארט כבר בעונת 2019, המחסום הגדול הוא ש-Verandas תובעים את ואן ארט על הפסד הכנסות (בלעדיו בקבוצה הם מאבדים ספונסרים והזמנות למרוצים). לאחרונה הסוכן של ואן ארט אמר שה-UCI הרשה לואן ארט לחפש קבוצה וכנראה שהוא אכן יגיע ליאמבו, זה אומר שהוא יוכל להתחרות למעשה בכל מרוץ גדול, אולי אפילו גרנד טור כבר השנה (אם הייתי צריך להמר הייתי מצביע על הוואלטה).