בתחילת שנת 2017 ובתחילת שנת 2019 כתבתי שני טורים על המצב העגום של שאלקה 04. במצב הדברים הנוכחי, בו שאלקה נמצאת במקום האחרון בליגה לאחר תשעה מחזורים וללא ניצחון, הגיע הזמן לפרסם את הפרק השלישי והאחרון בטרילוגיה על שאלקה 04, כאשר מי שבקיא מעט במוטיבים ספרותיים ידע שבסוף הטרילוגיה, העלילה נגמרת.
המצב של שאלקה כל-כך רע ונעשו ונעשות בה כל-כך הרבה טעויות, שקשה לבחור מה להכניס לתוך טור קצר, אבל צריך להשתדל. ראשית, חשוב להדגיש כי המצב של שאלקה עדיין הפיך על הנייר, אך בפועל, הקבוצה נראית כגרועה ביותר בבונדסליגה ולא רק שהיא היחידה שטרם ניצחה העונה, אלא שהיא נמצאת ברצף של 29 משחקים, שנמשך מהעונה הקודמת, ובו המועדון טרם טעם ניצחון. הניצחון האחרון של שאלקה היה בדצמבר 2019, 0-1 נגד איינטרכט פרנקפורט, כך שלמעשה המועדון קרוב לסגור שנה שלמה ללא ניצחון.
במהלך השנה החולפת, שאלקה הצליחה לאבד את השוער המוכשר אלכסנדר נובל, שעבר לבאיירן מינכן בחינם, עם תום חוזהו, ושנתיים לפני כן, בעונת 2018/19, היא איבדה את רוב הברגים המרכזיים שלה בסגל, כששיחררה את טילו קהרר, בנדיקט הובדס, נאלדו, לאון גורצקה ומקס מאייר בעונה אחת. שני האחרונים, אגב, עזבו בחינם. בין לבין יו"ר המועדון התפטר מתפקידו, לאחר שערורייה של התפרצות קורונה בבית מטבחיים אשר נמצא בבעלותו.
אם עוסקים בהתפטרויות עקב שערוריות ומהלכים בעיתיים, הרי שגם לשחקני שאלקה לא חסרים כאלה. הבלם המוביל של הקבוצה, אוזאן קאבאק הטורקי, הורחק לחמישה משחקים לאחר שירק על שחקן יריב, ודאד איבסביץ' התקוטט עם עוזר המאמן נאלדו באימון הקבוצה וישוחרר בינואר, ונביל בנטאלב ואמין האריט נכנסו לנוהל ההשעייה הקבוע שלהם, בשל נסיבות שלא פורסמו. בינתיים, שאלקה צריכה להתמודד עם פציעה של החלוץ גונזאלו פסיינסה, שהגיע בהשאלה מפרנקפורט, כדי להוביל את החוד של המועדון, מה שמותיר אותה עם אהמט קוצ'קו הצעיר חסר הנסיון ועם מארק אות', שהוא יותר חלוץ שני מחלוץ מרכזי וכבר שנים לא פוגע.
מאמן הקבוצה הנוכחי הוא מנואל באום, שהחליף את דייויד וגנר שפוטר מוקדם יותר העונה. מאמנים לא נוטים לשרוד בשאלקה יותר מדי בשנים האחרונות והשאלה שנותרה היא האם הקבוצה מעיר הכורים, שידועה בכל-כך הרבה שחקנים מוכשרים שהיא מייצרת, נמצאת בדרכה אל הבונדסליגה השנייה. בשלב זה, קשה לחשוב אחרת.
