מכבי תל אביב בעיצומה של עונה נהדרת, יש שיגידו שאולי אפילו בעיצומו של מסע לעבר צלחת האליפות שכל כך חסרה לאוהדים בקריית שלום, אז החלטתי שהעונה אני חייב להרגיש חלק מהמסע ולכתוב על הקבוצה (משהו שאני לא עושה כמעט). הפינה “כך היינו” עוסקת דווקא ביריבותיה של מכבי תל אביב ובמשחקים מולן לאורך השנים, איך היא התמודדה במשחקים הללו, ומה צפוי לנו במחזור הקרוב. בשבת הקרובה מכבי תל אביב תפגוש את הקבוצה ממלאבס, מכבי פ"ת, שהתחילה טוב מאוד את העונה אך לאט לאט הולכת ודועכת.
קצת על היריבה
מכבי פ"ת של אלישע לוי משחקת השנה ב4:4:2 קלאסי כמו שאלישע אוהב. אפשר לקרוא לזה אפילו 4:2:4, עם רביעיית הגנה, 2 קשרים באמצע (ברוסו ופירס) ורביעייה התקפית (קניוק, לידור כהן, סולומון וחביבו, כשבניון לעיתים תופס את מקומם של אחד הקשרים).
הקבוצה התחילה מצוין את העונה בהנהגתו של גידי קניוק, שנראה כאילו המשיך את העונה הנהדרת שנתן לפני שנתיים באותה פ"ת. הקשר הנהדר הוא אחד השחקנים המסוכנים בליגה, יש לו שמאלית קטלנית והוא מסוגל לייצר מצבים לאחרים ולכבוש בעצמו מכמעט כל נקודה במגרש. סולומון נותן הבזקים של מה שהוא יודע, אבל יציבות לאורך זמן עדיין לא קיבלנו ממנו. לידור כהן וחביבו גם הם שחקנים איכותיים ברחבה ופ"ת של העונה נראתה קבוצה איכותית ומאוד מאומנת, לפחות עד לפני כמה מחזורים.
השיטה של אלישע היא לדחוף את הכדור כמה שיותר גבוה וכמה שיותר מהר, וללחוץ בעזרתם של ברוסו, פירס והרביעייה ההתקפית כדי למנוע מ-2 הבלמים, סיבוק ומרסיאל, להתמודד עם מצבים של היריבה. זה עבד טוב עד שפ"ת התחילה להיות צפויה מדי ונראה שכל מה שיש לה בחלק ההתקפי זה גידי קניוק. עם כל הכבוד לקשר המוכשר, זה לא מספיק אפילו בליגה כמו שלנו.
בשבת אלישע פוגש את הקבוצה הכי טובה בישראל עד עתה, והוא יצטרך גם לגרום לקבוצה שלו לייצר עוד רעיונות התקפיים וגם להתמודד עם הקישור החזק של הצהובים וההתקפה האיכותית.
פלאשבק
מכבי פ"ת בדרך כלל מהווה יריבה עיקשת עבור הצהובים מתל אביב ואחד המשחקים שהכי זכורים לי בהתמודדויות מול המלאבסים הוא ה2:2 מולם בעונת 13/14, אז אימן את הצהובים פאולו סוזה. האלופה דאז הובילה 0:2 בבטחה משערים של זהבי ומיטרוביץ' ונראה שהניצחון כבר בכיס. אלא שאז שער עצמי מקרי של מאנה, המגן השמאלי הספרדי, פתח את המשחק מחדש ודיא סבע השווה לקראת הסוף מפצצה ממרחק של 30 מטרים היישר אל החיבורים, שער שהותיר את האוהדים הצהובים בהלם. ייני עוד הספיק לקבל אדום לאחר שאמר "שערורייה" לשופט (אמיתי לגמרי) ומכבי תל אביב סיימה בתיקו 2:2 משחק שהיה נראה אחד הקלים ביותר שלה באותה עונה.
זה כמובן לא הפריע לה לשייט לאליפות באותה עונה.
המשחק השני שמבצבץ בזכרוני הוא המשחק מעונת 2015/16, בו מכבי תל אביב ניצחה 1:2. המלאבסים הקשו מאוד על הצהובים ואף עלו ליתרון 0:1 משער של מוחמד כליבאת. קרלוס גרסיה דאג להשוות ולהחזיר את החיוך לאוהדים הצהובים, זהבי כבש בפנדל את השני לאחר הכשלה על בן חיים, שגם הספיק להיכנס לשער לאחר שהשוער השני, דניאל ליפשיץ, ספג כרטיס אדום עקב עבירה על שחקן יריב מחוץ לרחבה. ההספק של בן חיים: עצירת כדור חופשי (עם הרגל) וכמה זינוקים למצלמה. מכבי ניצחה 1:2 את אותו משחק.
המשחק האחרון שזכור לי הוא כמובן, אחד המשחקים הזכורים ביותר לכל אוהד מכבי שנולד בשנות ה-90 או מוקדם יותר, גמר גביע 2001. אצטדיון רמת גן לבש צהוב והתמלא ב40 אלף מכביסטים, מנגד היו אולי חמשת אלפים פתח-תקוואים.
הצהובים טיילו בדרך ל0-3 מוחץ (גולדברג, אלי ביטון ואבי נימני כבשו) ולגביע שנתן טעם מתוק מאוד לעונה שלא הייתה מוצלחת במיוחד במסגרת הליגה. למי שלא זוכר, באותה עונה (2000/2001) שלמה שרף מונה למאמן ואיתו הגיעו ים של ציפיות, אך מהר מאוד התברר שכגודל הציפייה גודל האכזבה. שרף עזב לאחר כמה מחזורים בעקבות חילוקי דעות עם הקפטן הבלתי מעורער נימני, ומי שקיבל את המושכות היה ניר לוין שתחתיו הקבוצה יצאה לסדרת נצחונות ושיחקה כדורגל התקפי. נימני סיים עם 25 שערים ובנוסף לגביע זכה גם במלכות השערים.
מה צפוי לנו
מכבי תל אביב נראתה פשוט נהדר לפני הפגרה ותקווה להמשיך את אותו כושר גם באצטדיון המושבה. היריבה ממלאבס היא מסוג היריבות שמכבי פורחת מולם, היא תשחק פתוח והתקפי, ותנסה ללחוץ, בדרך כלל מכבי מענישה מהר מאוד קבוצות כאלה (גם באר שבע הענישה את פ"ת בסוג משחק כזה בטרנר).
ההימור שלי
הצהובים לא תמיד מסתדרים עם המלאבסים, אך הפעם זה נראה כמו משחק שהתל אביבים ינצחו. 1:3 למכבי תל אביב.
