יש לי חור בלב בצורה שלך

כמעט ושכחתי מה זה כדורגל. את האפליקציות השונות מחקתי כבר מזמן ובודדים האתרים שהצליחו ליצור אצלי עניין בספורט בזמן שהוא לא משוחק. ובלי עניין, איך אפשר לכתוב? הרי זאת המהות של כתיבה, התשוקה לנושא מסוים.

ואז ראיתי ידיעה שאומרת שהברים יפתחו בשבוע הבא. נזכרתי באחת מהפעמים האחרונות שישבתי בבר הקבוע ליד הבית, אי שם בשלהי חודש פברואר, ממש לפני הקלאסיקו בו ניצחה ריאל (2-0) בתחילת חודש מרץ. התיישבנו כרגיל בשעה מוקדמת כמה חברים, בירה זורמת לשולחן בעוד הבעלים מגיע ומיד מתקרב לשולחן לשיחת חולין קבועה, שיחה שלפעמים הופכת לנושא המרכזי של הערב.

הקלאסיקו
Credit to "FC Barcelona" Facebook page

 

הנושא להיום – הקלאסיקו בעוד יומיים. בדרך כלל הוא מקבל טלפונים במשך שבוע לפני המשחק, אנשים שואלים אם יהיה מקרן בחוץ, אם תהיה מוזיקה או רק ווליום של המשחק ואם אפשר לשריין מקום כבר מעכשיו. הפעם, רק יומיים לפני ובקושי שולחן אחד נסגר מראש. הוא כמובן יודע את הסיבה ופורש את משנתו – קלאסיקו בלי רונאלדו הופך את הצגת הכדורגל שהייתה במשך שנים לגדולה בעולם לעוד משחק בליגה הספרדית. הרומנטיקה נשארה אבל המעמד נעלם. פעם היה מדובר בקרב טיטאנים; היום רוב הצופים שאינם אוהדי כדורגל לא יודעים את שמות השחקנים שעל המגרש. חוץ ממסי, כמובן. כל עוד זה לא רונאלדו מול מסי, המשחק הזה שייך לאוהדי הכדורגל בלבד. ואוהדי כדורגל מחפשים את חווית הצפייה המושלמת, בעוד הוא יכול לספק אווירה טובה והקרנה שלא שונה מכל בר אחר באיזור. בלי הקהל הרגיל של המקום שיגיע גם הוא לצפות, כי את הקלאסיקו כולם רואים (או לפחות ראו בעבר). הקרנת המשחק על המקרן בחוץ כבר אינה דבר ברור.

ולאן כל זה מוביל? חוזרים לברים. חוזרים לשתות בירה. הכדורגל חזר. כ-ד-ו-ר-ג-ל. אז נכון, אין קהל ביציע, והייתי צריך לשפשף את העיניים כדי לראות שאכן מדובר בשידור ישיר במשחק הליגה בין דורטמונד לשאלקה, אבל הוא חזר. ומה יקרה ביום שמסי ורונאלדו כבר לא יהיו בו? אל תבינו אותי לא נכון, גם הליגה הבלארוסית הייתה צפייה לגיטימית בעת האחרונה. שלא נדבר על משחקי אימון של קבוצות ליגת העל. אבל האם מתקרב הרגע בו נישמע כמו אלו שצפו במראדונה ופלה ונגיד לצעירים – פעם היה פה כדורגל? האם גם אנחנו עדים לשני שחקנים שבדרך כלל מגיע אחד מהם בדור, וברגע ששניהם יתלו את הנעליים נישאר עם חור גדול בלב, גדול כמו החור שהרגשנו בתקופת הקורונה ללא כדורגל? האם הרגש שלנו למשחק, שנבנה על שחקנים שנאמנותם למועדון היא לפני הכל (דבר שכמעט ונכחד מן העולם) והמשיך עם תצוגות כדורגל על טבעיות, יהיה בשבילנו כדברי לייבוביץ', רק ספורט בו "22 חוליגנים רודפים אחרי כדור?"

דורטמונד
via "borussia dortmund" facebook page

 

כנראה שלא. אבל יקח זמן עד שנראה שוב יריבות כזאת בין שני ענקים בתחומם. פלה ומראדונה, מסי ורונאלדו. מי יהיו הבאים? זה כנראה לא משנה, כי עד שזה יקרה אנחנו כבר נכתיר עשרות מועמדים לאחר כל מהלך עם ניצוצות שיזכירו לנו למה אנחנו כל כך אוהבים את המשחק הזה. ואם כבר לייבוביץ' ופילוסופיה, אי אפשר לסיים בלי ציטוט של אחד ממאמני הכדורגל הגדולים באנגליה במאה ה-20, ביל שאנקלי: "יש אנשים שטוענים שכדורגל זה עניין של חיים ומוות. אני מאוד מאוכזב מהגישה הזאת. אני יכול להבטיח לך שזה הרבה, הרבה יותר מכך". אני כבר התקשרתי כדי להזמין שולחן לבר בשבוע הבא, בתקווה להקרנה של משחק כלשהו שיתחיל למלא את החסך של החודשיים האחרונים.

התגעגעתי אליך, כדורגל.

פלה-1960
פלה. גם לו חשבו שלא יהיה מחליף Credit to: Wikipedia

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

 

אוהבים את מה שאנחנו עושים ורוצים לעזור?

תתמכו בנו

*כל תמיכה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח