השבוע הראשון של הג’ירו ד’איטליה

בראשית היה תוהו ובוהו…
השבוע הראשון של הג’ירו היה מלא באירועים – דרמות, הפתעות והמון מרוצים טובים. כעת אסקור את המרוץ לפי מה שקרה בכל קטע, אעבור על תחרות הדירוג הכללי ואוסיף בונוס בסיום.

ולריו קונטי
קונטי חוגג את קבלת החולצה הוורודה לאחר הקטע השישי. Credit to “Giro d’Italia” Facebook page.


מה קרה בכל יום?

הקטע הראשון היה נג”ש באורך של שמונה קילומטרים שהתחיל בבולוניה והסתיים בטיפוס קצר ותלול. רוכבי ה-GC שלטו בו וסגרו את החמישייה הראשונה, כשפרימוז’ רוגליץ’ מקדים את כולם עם זמן נהדר.
על הקטע השני אין הרבה מה לספר, הוא הסתיים בספרינט בו אקרמן הקדים את ויויאני, יואן, גביריה ודמאר.

הקטע השלישי גם כן היה מיועד לספרינטרים, הבריחה בקטע הזה הייתה מורכבת מרוכב אחד בלבד – שו האצויאמה היפני. הקטע הסתיים בין לגונה לים, מה שגרם לרוחות וסיום לחוץ. אליה ויויאני חצה ראשון את קו הסיום אך נפסל בטענה שחסם את מתאו מוסקטי במהלך הספרינט. הניצחון הוענק לפרננדו גביריה, חברו של ויויאני מהעונה שעברה בקוויק-סטפ, גביריה “לא חגג” את הניצחון. הפסילה של ויויאני גררה יחד איתה הפחתה של 50 נקודות מדירוג הנקודות שלו, מה שחיסל את הסיכויים שלו לנצח בתחרות זו וללבוש את החולצה הסגולה בוורונה, לכן סביר להניח שויויאני יפרוש מהמרוץ בקטעים ההרריים ויתחיל להתכונן לאליפות הלאומית ולטור דה פראנס

 

הקטע הרביעי כבר היה שונה, כבישים צרים ובלאגן בפלוטון גרמו לנפילות בקילומטרים האחרונים, קבוצה מצומצמת של כ-15 רוכבים, ביניהם רוגליץ’ עם החולצה הוורודה, הצליחו לשמור על עצמם והתמודדו על הניצחון בעלייה קצרה ותלולה. ריצ’רד קאראפז ניצח את הקטע, אחרי שהפסיד זמן ביום הקודם. המפסיד הגדול של הקטע היה טום דומלן אשר נפצע בברך באחת הנפילות, הוא איבד 4 דקות לרוגליץ’ ופרש בתחילת הקטע החמישי.
הקטע החמישי סידר לנו אטרקציה מסוג אחר – מבול מופרע יצר שלוליות גדולות בהקפה האחרונה בעיר, מארגני המרוץ החליטו לקחת את הזמנים בחצייה הראשונה של קו הסיום כדי לשמור על הרוכבים ולא לערב את הספרינטרים במאבקי המיקום של רוכבי ה-GC. בספרינט עצמו שוב ניצח פסקל אקרמן.

קטע 6 היה נראה כמו קטע לבריחה ואכן היה כזה, כבר לפני הקטע רוגליץ’ אמר בראיונות שזה נראה כמו אפשרות נהדרת “להיפטר” מהחולצה הוורודה. כאשר רוכב לובש את חולצת המוביל הקבוצה שלו היא זו שצריכה לשלוט בפלוטון, בנוסף בסיום כל קטע הוא צריך לגשת לפודיום, לעבור בדיקת חומרים אסורים, להתראיין ובעיקרון לבזבז המון זמן ואנרגיה על דברים שאינם התאוששות והכנה ליום הבא. יאמבו-ויסמה ורוגליץ’ שמחו לוותר על החולצה הוורודה לוולריו קונטי ולקבוצת האמירויות, למעשה הבריחה הקדימה את הפלוטון בפער כל כך גדול עד שרוגליץ’ הדרדר למקום ה-11 בדירוג הכללי. זה לא הדאיג אותו כי אף אחד מהרוכבים אשר עקפו אותו אינו מועמד אמיתי לניצחון או אפילו פודיום בדירוג הכללי. בקטע עצמו קונטי ופאוסטו מאסנדה תקפו מתוך הבריחה בקילומטרים האחרונים והגיעו לקו ביחד, קונטי, שלקח את הוורודה, “התחלק בשלל” עם מאסנדה ולא ממש התחרה נגדו על הניצחון בקטע.

פאוסטו מאסנדה
פאוסטו מאסנדה מנצח את הקטע השישי. Credit to “Giro d’Italia” Facebook page.

תחילת הקטע השביעי הייתה משוגעת, הפלוטון לא היה מרוצה מאף בריחה והחזיר כל מהלך שיצא, הבריחה המוצלחת התחילה רק לאחר כ-100 קילומטרים על הכביש. הקצב הרצחני הזה גבה קורבנות – פרננדו גביריה פרש בשל כאבים בברך; לורנס דה פלוס היה חולה כבר כמה ימים אך הקצב הזה הכריע אותו והוא פרש. בבריחה היו פלו בילבאו ודוידה פורמולו, לא פייבוריטים ל-GC אבל רוכבים שאי אפשר להתעלם מהם ולכן היה ברור שהבריחה לא תקדים את הפלוטון ביותר מדי זמן, הפער בסיום היה כדקה, בילבאו הוא זה שניצח את הקטע.

הקטע השמיני היה הארוך ביותר במרוץ – 239 קילומטרים שהתחילו במישור מאוד משעמם וכללו אחר כך כמה גבעות. סיום הקטע היה מאוד טריקי – על כביש שמתפתל מעל הים ויורד לקו הסיום שבתוך העיר. בריחה מאוחרת נתפסה לפני החלק הטריקי והקטע הוכרע בספרינט, הפעם ידו של קיילב יואן הייתה על העליונה. הקטע התשיעי היה הנג”ש השני של המרוץ והסתיים בעלייה בתוך סן מרינו. שיאן השעה הטרי, ויקטור קמפנארטס, היה בדרך לניצחון אך תקלה טכנית וניהול רע של המכונאי, ממש בקילומטרים האחרונים, מנעו ממנו את הניצחון. פרימוז’ רוגליץ’ חגג ניצחון בעוד נג”ש, הוא הקדים את קפנארטס ב-11 שניות.

 

המאבק על הדירוג הכללי

לפני תחילת המרוץ סימנתי את חמשת הפייבוריטים – פרימוז’ רוגליץ’, טום דומלן, סיימון ייטס, וינצ’נזו ניבאלי ומיגל אנחל לופז. כבר בקטע הראשון החמישייה הזו השתלטה על הדירוג הכללי כשסיימו במקומות 1-5 בנג”ש. בקטע הרביעי רוגליץ’ הרוויח עוד כמה שניות והפציעה המצערת הוציאה את טום דומלן מהתמונה. המצב נשמר עד הנג”ש בקטע התשיעי, שעיצב את תמונת המצב הנוכחית:

  • 2. רוגליץ’, +1:50 אחרי קונטי.
  • 11. ניבאלי, +3:34. +1:44 אחרי רוגליץ’.
  • 24. ייטס, +5:36. +3:46.
  • 27. אנחל לופז, 6:19. +4:29.

יש עוד כמה רוכבי GC שנמצאים במיקום טוב יותר מאשר ייטס ואנחל לופז, אבל לא אתייחס אליהם כעת, אולי לאחר השבוע השני.

על פניו נראה שרוגליץ’ נמצא בעמדה מצוינת, יש לו פערי זמן משמעותיים על המתחרים העיקריים שלו והוא כבר הוכיח שהוא הרבה יותר טוב מהם בנג”ש (הקטע האחרון של הג’ירו הוא נג”ש). אבל בכל זאת יש כמה גורמים שלא משחקים לטובתו:

הניסיון. רוגליץ’ אומנם לא רוכב צעיר אבל זהו הגרנד טור הראשון שבו הוא מוביל קבוצה ומתחרה על הדירוג הכללי. ניבאלי כבר זכה בארבעה גרנד טורים וסיים על הפודיום 10 פעמים. ייטס למד שיעור חשוב בג’ירו בשנה שעברה והמשיך לניצחון בוואלטה. אפילו אנחל לופז הצעיר כבר סיים פעמיים על פודיום של גרנד טור. לרוגליץ’ אין את הניסיון שיש להם וזה יכול לפגוע בו.

פרימוז' רוגליץ'
רוגליץ’ ברכיבה המנצחת של הקטע התשיעי. Credit to “Giro d’Italia” Facebook page.

הקבוצה. יאמבו-ויסמה סימנו את הג’ירו הזה מזמן, כבר באירוע השקת העונה הם הכריזו על הסגל הצפוי שלהם לג’ירו, אשר כלל את רוגליץ’ ושבעה פועלים חרוצים, חלקם “רולרים” לקטעים המישוריים וחלקם מטפסים. רוברט חסינק נפצע במרוץ כשבועיים לפני הג’ירו ויצא מהסגל. לורנס דה פלוס כאמור פרש בקטע השישי. רוגליץ’ נשאר עם שלושה פועלים מטפסים – אנטואן טולהוק, ספ קוס וקון באוומן. המשותף לשלושתם – רוכבים צעירים ולא מנוסים. לעומת העוזרים של המתחרים שלו רוגליץ’ נמצא כאן בעמדה נחותה.

הגורם השלישי ולדעתי הקריטי ביותר – כושר. רוכבים מקצועניים לא יכולים להיות בכושר שיא למשך כל העונה ולכן הם בונים לעצמם תוכנית אימונים/מרוצים שתביא אותם במצב הכי טוב למרוצי המטרה שלהם. יש דאגה מסוימת שרוגליץ’ הגיע לג’ירו קצת “אפוי מדי”, בטח כשהשבוע האחרון הוא כל כך קשה. הדאגה עלתה כבר לפני המרוץ – רוגליץ’ התחרה בטור של רומנדי כחלק מההכנה שלו לג’ירו וניצח אותו, הפעם האחרונה שבה זוכה רומנדי המשיך באותה השנה לניצחון בג’ירו הייתה ב-1995. זה ככל הנראה לא מקרי, קשה מאוד לשמור על כושר לאורך זמן. ניבאלי ידוע בתור “מר השבוע השלישי”, הוא תמיד יודע לתזמן את הכושר שלו לרגע הנכון. אם מתבוננים על הג’ירו בשנים האחרונות מקבלים תמונה ברורה – ב-2018 פרום עשה מהפך משוגע בקטע ה-19; ב-2017 דומלן קפץ מהמקום הרביעי לראשון בנג”ש המסכם; ב-2016 ניבאלי הפך פיגור של כמעט 5 דקות לניצחון, גם כן בקטע ה-19 והלאה. אני חושב שהנקודה הועברה – גרנד טור הוא מרוץ של שלושה שבועות וכדי לנצח אותו חיביים להיות בו בכושר טוב, במיוחד בשבוע האחרון. שאלת הכושר של רוגליץ’ צריכה להיות במרכז הדיון על הדירוג הכללי.

 

אז מה הלאה? קטעים 10 ו-11 יהיו קטעי ספרינט, הקטע ה-12 יהיה הראשון עם טיפוס אמיתי והוא יתאים מאוד לבריחה. קטעים 13 ו-14 הם קטעים הרריים וקשים, וקטע 15 יכלול סיום מורכב ויסגור את השבוע השני. עוד על המסלול בטור שפורסם לפני המרוץ.

 

פרויקט הרוכבים המבטיחים

פינת “פרויקט הרוכבים המבטיחים 2019” קטנה הנוגעת רק לג’ירו – שני רוכבי “הפרויקט” אשר מתחרים בג’ירו הם איוון סוסה ופסקל אקרמן. בעוד סוסה יחכה להרים (שיבואו עלינו לטובה בקרוב) כדי להראות את עצמו, אקרמן הוא בינתיים אחד הרוכבים המוצלחים במרוץ כולו. בקטע השני אקרמן ניצח, זה היה הספרינט הראשון שלו בגרנד טור והוא הקדים ספרינטרים מהרמה הגבוהה ביותר, הוא השלים דאבל בקטע החמישי והוא מוביל כרגע את קטגוריית הספרינטים (החולצה הסגולה), גם בזכות המקום השלישי בקטע השלישי והמקום הרביעי בקטע הרביעי (שדווקא לא הסתיים בספרינט המוני). יש ככל הנראה עוד 3 אפשרויות לספרינט המוני במרוץ – קטעים 10, 11 ו-18, רק יכולת ירודה מאוד או כישלון לצלוח את ההרים ימנעו מאקרמן את החולצה הסגולה (בעיקר בזכות העונש של ויויאני והפרישה של גביריה). הג’ירו הזה מסתמן כגרנד טור בכורה בכלל לא רע לאלוף גרמניה.

פסקל אקרמן
פסקל אקרמן מנצח את הקטע החמישי. Credit to “Giro d’Italia” Facebook page.
 
   

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

   

רוצים לעזור לנו לעשות דברים חדשים?

תתמכו בנו

*כל עזרה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח