תחרותיות בויקיפדיה מוגדרת כרגש: "המושג תחרותיות מתייחס ליצר הניצחון וההישגיות המלווה את האדם בהימצאו בתחרות. מספר צורות גילוייה של התשוקה להיות ראשון במעלה הן כמספר הדרכים שהחברה מזמנת לאדם לשם כך. שכן, תחרותיות היא אותו קטליזטור שדוחף את המתמודד לנצח, או לשאוף לנצח".
מבט על הליגות בענפי הכדור בארץ מראה שברובם קיימת תחרות טובה ובריאה.
אם נשים את הכדורגל בצד לרגע, שכן זה משחק שגורם ה"מזל" והמקריות בו גבוה (לפי מחקר של ד"ר רולנד לוי שחקר כ- 1,200 משחקים בבונדסליגה, כ- 50% מהשערים נובעים מטעויות או מקריות), ולכן קבוצות גרועות או עם תקציב נמוך בהרבה יכולות לעשות תוצאות טובות מול קבוצות טובות יותר או עם תקציב גבוה יותר. רק נזכיר איזה יופי של תחרותיות הייתה לנו השנה בכדורגל עם קבוצות קטנות-בינוניות מבחינה תקציבית כמו בית"ר י-ם, הפועל חיפה ומכבי נתניה (ממנה נהנתי במיוחד). וכמו תמיד, תחרות עד לרגע האחרון בליגה הלאומית, הרמה זה כבר סיפור אחר.
אבל בואו נתרכז לרגע בשלושה ענפים כדורסל, כדוריד וכדורעף.
מה לא נאמר על ליגת הכדורסל של השנים האחרונות? כמעט כל שנה אלופה אחרת הרבה הודות לפיינל פור שצריך להתבטל כבר, כי אין בו צורך. רואים גם במשחקי הליגה שיש תחרות בריאה, כמעט כל קבוצה יכולה לנצח כל קבוצה, אולי הרמה לא גבוהה, אבל תחרות יש. תחזירו כבר את הסדרות לחצי גמר ולגמר הפלייאוף.
גם השנה, אפשר להגיד לאור חולשתן של מכבי תל אביב והפועל ירושלים, יש ליגה מאוד שוויונית. הפתעת העונה מכבי אשדוד ומכבי תל אביב שנמצאות במקומות ה 1-2 בטבלה כבר עם 9 הפסדים כל אחת. הרבה מהתחרות בענף הכדורסל נזקפת לדעתי לתהליך שעברו הקבוצות הקטנות בלהבין את החוזקות שלהם, את היתרון היחסי שלהם, שיעזור להם לצמצם את הפער שנובע מפערי התקציב מול הקבוצות הגדולות. אותן חוזקות מתבטאות בהבאת מאמן מצוין (מורה לחיים ולכדורסל שכן הרבה מהשחקנים הם צעירים – גרינברג, בית הלחמי, שמיר), הבאת שחקנים ישראלים צעירים ומבטיחים שיש להם מה להוכיח (נמרוד לוי, אדם אריאל, בן אלטיט, חואקין שוכמן, תמיר בלאט), ובחירת זרים נכונה מבחינת יכולת ואופי שמתאים לרוח הקבוצה (זאק לידיי, סק הנרי, קמרון לונג, דיאנגלו הריסון, טרל הולוואי). חולשתן של מכבי תל אביב וירושלים לא נובעת רק מבחירת שחקנים ומאמנים לא נכונים מבחינה מקצועית, אלא גם ובעיקר בגלל היעדר מנהיגות מחוץ ובתוך המגרש, ואי קיומה של דרך.
הפתעה נעימה באה מכיוון הכדוריד, שהביאה השנה ליגה מעניינת ומאוד שקולה. זה התחיל עם מספר הפתעות ותוצאות צמודות במהלך משחקי הליגה, והתפוצץ בפלייאוף.
הנה כמה נתונים:
כל משחקי רבע גמר הפלייאוף בכדוריד הגיעו למשחק שלישי (בסדרת הטוב מ-3), ביניהם 4 תוצאות תיקו מתוך 12 משחקים, כל הסדרות נגמרו בסיכום המשחקים בהפרש של שער אחד עד 4 שערים, רחובות הצליחו לעלות לחצי גמר מהמקום ה-6.
סדרת חצי הגמר בין שתי הראשון לציוניות גם נגררה למשחק שלישי שהוכרע בשנייה האחרונה, גם חצי הגמר השני בין מכבי תל אביב והמפתיעה רחובות נגמר בהפרש שערים כולל של 4 שערים.
בקיצור יופי של תחרות ועניין, והגמר עוד לפנינו – מכבי תל אביב נגד הפועל ראשון לציון, מבטיח אש ותמרות עשן.
ואז אני מגיע לענף הכדורעף, ענף שאני שייך אליו, ורואה שמה שהיה ממשיך להתרחש. בתחילת העונה כתבתי טור על חוסר התחרותיות בענף, ואיך במשך שנים, לא נעשה דבר בשביל לשנות את המצב. יו"ר האיגוד, אביתר דותן, מתפאר בהוספת קבוצות לליגה והבאת הכדורעף לפריפריות (דרך אגב, עילבון, שהייתה מרענן נחמד, עלתה בזכות, בתור היותה מקום ראשון בליגה השנייה), אכן יכל להיות דבר מבורך אם זה לא היה פוגע עוד יותר בחוסר התחרות בענף, ועל בסיס מה אותן קבוצות הועלו או הושארו בליגת העל? כנראה שאיכות זה מילה גסה, גם על זה הרחבתי בטור קודם. קבוצות שמסיימות אחרונות לא יורדות ליגה כי לרוב אף קבוצה לא רוצה לעלות, והקבוצות שהועלו להרחבת הליגה לא עוברות את ה-10 נק' במערכה. העיקר שאפשר יהיה להגיד הרחבנו את הליגה.
לאחרונה גם נתקלתי בראיון של המנהל המקצועי של האיגוד, אבישי קרפובסקי, אחד מהמאמנים המעוטרים בארץ (בשנות ה-80 וה-90), שנשאל על חוסר התחרותיות בענף, והתשובה שלו הייתה שככה המצב בכל ליגות הכדורעף בעולם, יש 3 קבוצות טובות וכל היתר ברמה נמוכה יותר. אני לא יודע אם הוא בדק את העניין, בכל זאת עבר זמן מאז שהיה חלק מענף הכדורעף, אני רוצה להאמין שכן, ואני רוצה גם להאמין שזאת אחת מהמטרות שלו בקידום הענף, וכמובן שזה מתחיל מלמטה, תשתיות, מאמנים, שיווק, ואתם גם יכולים לקרוא על זה עוד.
בכל מקרה, עניין אותי מה שהוא אמר. אולי מצבנו טוב בסך הכל? אולי ענף הכדורעף הוא פשוט ענף שמתקשה להיות תחרותי בכל העולם?
אז הלכתי לבדוק: בישראל בין 90% ל- 100% מהמשחקים מסתיימים בנצחון הקבוצה הבכירה. באופן די עקבי, 4 הקבוצות שסיימו ראשונות את הליגה מגיעות לחצי הגמר בקלות, והאלופה היא בדרך כלל זאת שסיימה ראשונה את הליגה (אולי מכבי תל אביב תשנה את זה השנה מול מטה אשר, ספק רב).
הבעייה העיקרית היא לא רק זהות המנצחת אלא גם תוצאת המשחק, חוץ מהעובדה שבהרבה מערכות הקבוצה המפסידה לא מגיעה לאיזור ה- 20 נק' ולפעמים ה- 15 נק' (משחקים עד 25 נק'), הרבה מהמשחקים נגמרים בתוצאה חד צדדית של 3:0.
אז מה המצב ביתר הליגות באירופה? הנה כמה דוגמאות:
אז לא צריך להיות גאון בשביל לראות שאנחנו הרחק מאחור, בכל מה שקשור לתחרותיות מול ליגות דומות באירופה. אבל ההבדל היותר גדול הוא לא קיומן של 3 קבוצות חזקות בארץ (מטה אשר, מכבי ת"א והפועל כ"ס), את זה ניתן לראות לפעמים גם בליגות אחרות באירופה, אלא הפער המשמעותי בינן לבין יתר הקבוצות, יותר מחולשתן של היתר מאשר מחוזקתן של הגדולות.
חוזקתן של 3 הגדולות הוא לא רק בהעמדת תקציב גדול יותר משמעותית מהאחרים, אלא גם בכך שבשלושתן, בעיקר במטה אשר וכפר סבא, ואפשר לציין גם את מכבי חיפה בנשים, יש מערך שלם מסביב לקבוצה של אנשים, לרוב בהתנדבות, שחושבים כל יום איך לקדם ולשפר את הקבוצה, איך להביא ספונסרים, איך להתחבר לקהילה, איך להשקיע בשיווק המועדון, איך ליזום ולשפר בכדי לקדם את המועדון.
אם הקבוצות הקטנות רוצות להתקדם הם חייבות קודם כל להשלים את הפער הזה, להביא אנשים טובים להנהלת המועדון עם תשוקה לענף שיעזרו בטיפוח המועדון. ברור שעוד ספונסרים וכסף גם יעזרו, אבל ההון האנושי לדעתי יותר חשוב. אני יכול להבין את התסכול של מנכ"ל האיגוד, יניב נוימן, שאין בהרבה מועדונים עם מי לעבוד.
רוב הקבוצות עם תקציבים מגוחכים של בין 250,000 ₪ ל- 400,000 ₪ לשנה, משכורות של 1,000-3,000 ש"ח לחודש, רובן ללא שחקנים זרים ברמה או ללא שחקנים זרים בכלל. יש בענף לא מעט שחקנים שיכולים לשחק בליגת העל ופורשים ממנו בגיל צעיר פשוט כי אין למועדונים כסף לשלם להם. אם המועדונים לא עושים דבר לשנות את זה, והאיגוד לא עושה דבר לעזור להם, זה פשוט לא ישתנה.
ולגבי האיגוד, אני לא אחזור על דברים שכתבתי כבר על כל הדרוש בשינוי בתשתיות, מאמנים, גילאים צעירים ועוד, על זה תוכלו לקרוא בטור שהוזכר למעלה, אבל אתעכב על 2 דברים חשובים: שיווק וחשיפת הענף.
יש צדק בדבריהם של המועדונים לכך שאי אפשר להביא ספונסרים לענף שכמעט ולא משודר בטלוויזיה, ולא נחשף. רוב השידורים הם של 3 הקבוצות הגדולות, זה קצת מקרה הביצה והתרנגולת.
מאז שאני מכיר את הענף, האיגוד לא השקיע את הסכומים הדרושים לשווק את עצמו (גם אם כרגע המוצר עצמו לא טוב). יש להתייחס לשיווק הענף כהשקעה ולא כהוצאה ולהפנות לכך תקציבים שיאפשרו שידור רציף של משחקים לאורך כל העונה, לכל או רוב הקבוצות. אפשר לתת בונוס לקבוצה שבמהלך שידור משחק שלה תביא כמות מסוימת של קהל או לקנוס קבוצה שלא תצליח להביא קהל למשחק כזה או שלא ישודרו יותר משחקים שלה.
אפשר לחייב את הקבוצות להעסיק בכל מועדון איש שיהיה אחראי על השיווק של המועדון כתנאי הכרחי להרשמה לליגה, והאיגוד צריך לתמוך בקבוצות בהספקת חומר שיווקי ורעיונות יצירתיים לשיווק המועדון בקהילה שלו או להבאת קהל למשחקים, לדוגמא במשימות כדורעף לקהל עם פרסים במהלך ההפסקות במשחק.
חייבים להעלות את רמת השידורים לדוגמא בהוספת מצלמה להילוכים איטיים, כרוך בהשקעה כספית נוספת, אבל רוב השידורים לא מעבירים את המשחק בצורה טובה, לפעמים באשמת האולמות בהן משוחקים המשחקים, אבל אם כבר משדרים אז שזה יהיה ברמה הכי גבוהה.
אפשר ליזום כתבות שונות על הענף והסיפורים היפים שיש בו. עד עכשיו אני לא מבין איך לא עשו כתבה על אלכס שפרנוביץ' שמשחק כבר כ- 15 שנה בליגות בכירות בחו"ל וזוכה בתארים. כמה ספורטאים כאלה אתם מכירים מכל הענפים בארץ? כן, בהתחלה צריך להשקיע כסף, לקנות זמן מסך, שטח בעיתונות ובאתרים ולדאוג שהענף יהיה שם, שיהיה לילדים שמשחקים ולקהל שעוקב עם מה להזדהות.
ונסיים במשהו חיובי, בכל זאת היה משהו השנה, סדרת חצי גמר מותחת בין כפר סבא למכבי תל אביב, מתח, אולם מלא בקהל, מהפכים, סדרה צמודה גם אם לא כולה לוותה ברמה גבוהה, ועכשיו לסדרת גמר הפלייאוף בין מטה אשר למכבי תל אביב,
נקווה שישאירו אותנו עם טעם טוב, בשם התחרותיות.
