ארבעה מחזורים מפתיחת ליגות העל בכדורעף שטסות מתחת לרדאר התקשורתי ואיזה ״מזל״ יש לכולם.

דמיינו לכם איך התקשורת הייתה רועשת, אם בליגת העל בכדורגל או בכדורסל היו מחליטים להעלות את מספר הקבוצות בליגת העל, ולשם כך היו מעלים קבוצות מתחתית הטבלה של הליגה הלאומית והארצית. בכדורעף לא צריך לדמיין. האיגוד ובראשו היו״ר, התגאו שמספר הקבוצות השנה בליגת העל לגברים ונשים עלה לעשר קבוצות. איך הגאונים עשו את זה אתם שואלים; בגברים, השאירו בפעם המי יודע כמה את הקבוצה שירדה בסוף העונה שעברה (ק.ק ת״א) והעלו שלוש קבוצות מהלאומית, ביניהן קבוצה שסיימה במקום ה-15 בליגה הלאומית (מכבי חיפה, עוד נחזור אליה בהמשך). בנשים העלו שתי קבוצות מהלאומית, שסיימו במקומות 6 ו-8 בליגה הלאומית בשנה שעברה (ב״ש והוד השרון) וקבוצה שסיימה במקום השלישי בליגה הארצית, הליגה השלישית בטיבה!

המהלך הזה עוד היה יכול להיות נסבל ואולי לתרום משהו לקידום הענף בפריפריה, אם הקבוצות האלה היו משקיעות ומנסות להגדיל את התקציב שלהן. היו מביאות זרים איכותיים (ישראלים איכותיים אין הרבה), שאולי היו מצליחים לקדם את השחקנים/שחקניות הצעירים בחלק מהקבוצות ולהוות יריב ראוי בליגה.

עכשיו דמיינו שרוב המשחקים בליגת העל בכדורגל היו מסתיימים ב-5:0, 6:0, או שבכדורסל רוב המשחקים היו מסתיימים ב-30 או 40 הפרש. גם הפעם, בכדורעף לא באמת צריך לדמיין. אחרי המחזור הרביעי, קבוצות החלק התחתון בכל ליגה לא מצליחות לנצח מערכה, או לפחות להגיע ל-15-20 נקודות במערכות שהן משחקות מול קבוצות החלק העליון. אני לא יודע על מי לרחם. על הקבוצות הטובות שאין להם תחרות, או על הקבוצות החלשות שמהוות בשר תותחים.

רוצים עוד, דמיינו לכם שבליגת העל בכדורגל, קבוצה הייתה מתייצבת למשחק עם 11 שחקנים בלבד, או קבוצת כדורסל שהייתה מתייצבת עם חמישה שחקנים. ותוך כדי משחק אחד מהשחקנים היה נפצע והשופט היה צריך לסיים את המשחק כי אין מחליפים. ניחשתם נכון, בכדורעף לא צריך לדמיין. השבוע מכבי חיפה התייצבה עם שישה שחקנים בלבד למשחק בליגת העל. המשחק הופסק באמצע, אחרי שאחד מהשחקנים של מכבי חיפה נפצע.

דמיינו לכם שענף הטניס היה מביא מאמן תותח מחו״ל בהרבה כסף, אבל דודי סלע ויוני ארליך היו מחליטים לפרוש. בכדורעף חופים לא צריך לדמיין, זה מה שקרה. דמיינו לכם ששחקנים מסגל נבחרת ישראל בכדורגל ובכדורסל, בני 22-23, בריאים ובכושר, היו פורשים ממשחק פעיל, כי אין קבוצות ראויות ואין תקציבים. בכדורעף לא צריך לדמיין.

לסיום, עצמו את העיניים ודמיינו יו״ר איגוד ש הענף באמת חשוב לו, שמשקיע את הזמן והאנרגיות לגייס כספים ולקדם את הענף. מנהלי קבוצות מלאי תשוקה ומוטיבציה. מאמנים ושחקנים מקצוענים שרוצים להשתפר ולהתקדם, שבאים בגלל הנשמה, אבל גם מקבלים תמורה כספית הולמת. וועדה מקצועית שמקבלת החלטות בצורה מקצועית ומתייחסים אליה…

נו, תדמיינו.